מכבים (בית סירה), יום ה' 23.10.08, בוקר

04.30 - 07.00

מעבר מכבים - מחסום
חרבתא היות והחגים והסגר שליווה אותם מנעו מאתנו את המשמרת הקבועה שלנו ביום
שני
אחה"צ, החלטנו לצאת ביום חמישי מוקדם בבוקר ולראות מה קורה במחסום חרבתא,
והפעם בלוויית עיתונאית הולנדית.

הגענו דקות ספורות לפני השעה 5 בבוקר
וראינו כמה מאות עובדים פלשתינאים; חלקם בתוך האזור המקורה של המחסום וחלקם
נחים לאורך החומה שהוקמה לאחרונה בכדי למנוע מהנוסעים בכביש 443 את מראה מחסום
הולכי הרגל ומה שקורה בו. שתי דקות אחרי 5 נפתח המחסום ומיד עזבו כולם את האזור
המקורה בכדי ליצור אזור 'סטרילי', והתקדמו אחד, אחד קודם אל מגלה המתכות
והבדיקה הביטחונית ואחר כך אל החייל העומד בחוץ ובודק את ניירותיהם. נראה
שהמחסום עומד לעבור שיפוץ שהרי לא יעלה על הדעת שהחיילים יצטרכו לעמוד בחורף
ללא הגנה מפני הגשם. ואכן רואים כבר התחלות בנייה.
אחרי כמה דקות כבו כל
האורות, כנראה שעדיין לא כיוונו את מערכת התאורה האוטומטית לשעון החורף. החייל
הבודק את הניירות עבר לפתח בחומה, מאחורי מחסום המכוניות שבו הייתה תאורה,
ואורותיו של ג'יפ צבאי הופעלו בכדי להאיר את אזור מגלה המתכות ובדיקת השקיות
שבידי העובדים. אותם אורות כנראה גילו אותנו כי פתאום ניתנה הוראה להעביר את
העומדים בתור שלושה, שלושה כך שהתור התקדם הרבה יותר מהר. כמה מן האנשים עדיין
עמדו על יד החומה והודו לנו על נוכחותנו. חבר שמר להם על מקומם בתור והם ניגשו
אלינו וסיפרו שביום הקודם סילקו אותם מהמקום שבו נחו מעט. הם קמים בשלוש לפנות
בוקר ויום עבודה ארוך מצפה להם, לכן הם מנצלים כל הזדמנות של
מנוחה.
חייל התקרב בכדי לבדוק מה מעשינו וכשראה את תגי מחסום ווטש, אמר שזה
בסדר שאנחנו נמצאות כאן. עמדנו ממש בתוך התור של הפלשתינים ומכאן יכולנו
להתבונן בנעשה הרבה יותר טוב מאשר במקום שבו עמדנו קודם ושממנו סילקו אותנו
"למען ביטחוננו". תמהנו על כך שעכשיו כשאנחנו עומדות כה צמוד לפלשתינאים איש
אינו דואג עוד לביטחוננו.

כמה אנשים שכנראה עובדים בקרבת מקום הגיעו
באופניים, אותם העבירו מעל לגדרות התיל בכדי להיכנס לתור ולהיבדק. כולם שאלו
למה אנחנו לא באות לעתים יותר קרובות, לדבריהם התור בדרך אורך שעה וחצי בעוד
שהיום תזמנו לכל היותר 30 דקות. חשוב מאד שנגיע למחסום זה בשעות שלפנות בוקר עד
כמה שניתן.
עברנו לצידו השני של המחסום והתברר לנו שמרבית המעסיקים טרם
הגיעו בכדי לאסוף את פועליהם, הם רגילים לתור ממושך יותר. הפועלים שוב ניצלו את
הזמן ונחו לאורך הדרך. גנן ישראלי בשם נמרוד ק. ניגש אלינו, אחרי ששאל את אחד
העובדים שלו האם אנחנו באמת נשות ווטש. הוא הביע את הערכתו למעשינו. הוא סיפר
שהוא מתקשר מדי פעם למחסום ווטש כשלפועליו יש קושי לעבור במחסום ושאל האם אנחנו
מקבלות פניות רבות ממעסיקים. הוא סיפר שהמשטרה לעתים אורבת לפועלים המסתכנים
במעבר בלתי חוקי של הכביש הראשי (מובן שאין מעבר חציה ואין גם דרך חלופית).
פועלים אלה נקנסים או שאינם מורשים לצאת לעבודתם! רק אחרי שגנן זה נחשף
לבעיותיהם של הפלשתינים נעשה פעיל פוליטית והוא מזועזע מהאפליה. לחבריו אין
מושג ממה שקורה בסביבתם הקרובה כל כך. אחד מהפועלים היה מועסק במשך עשרים שנה
על ידי אביו של הגנן והצליח בעבר להגיע לעבודה תוך עשרים דקות, אותה דרך שעכשיו
הוא עובר אותה בשלוש שעות!

בסביבות 7 עזבנו כאשר כבר לא היה כל תור על
אף הזרימה הבלתי פוסקת של פלשתינים שהגיעו ונראו מרוצים מן העובדה שיכלו לעבור
מבלי לחכות.