בית איבא, יום א' 23.11.08, אחה"צ
שתפו:
צופות ומדווחות:
רותי ו-ז, סוזן ל. (מדווחת)
23/11/2008
|
אחה"צ
מתרגם: צ'רלס ק.
נזכרתי היום בספר "הדון השקט." כמה אכזריות והשפלה דרושות (וכמה יש לסבול) כדי לבסס שליטה ושלטון ישראלי בשטחים הפלסטינים הכבושים? הכיבוש ממשיך "לזרום" בשקט ללא סוף הנראה לעין. אולי הגיע העת לכתוב ספר אחר, "הכיבוש השקט," אשר ממשיך לזרום ללא קץ.
14:15 בית איבא
אין תנועה מדיר שאראף. התנועה משכם אינה גלויה עד שהיא מגיעה לאזור הבדיקות. כל הצעירים מורדים מן האוטובוסים. הרבה מאוד סטודנטים ממלאים את המסלולים ליד שתי הקרוסלות הפועלות: אחד מספר לנו כי לקח לו 35 דקות לעבור, שהוא משך ההמתנה הממוצעת היום, כנראה... המסלול המהיר, לכאורה, מלא גם הוא בנשים, רובן סטודנטיות, ומספר משפחות עם ילדים.
סמל נ', המפקד, עומד ליד המסלול המהיר, אם כי גם יש מישהו בתוך הבודקה ליוצאים משכם. נ' בודק כל תעודת זהות באטיות, אך מתפנה לומר לנו היכן מותר, או לא מותר, לנו לעמוד, כי אחרת אנו "מפריעות" לו. ט', נציג המת"ק, שוב מסתכל אך אינו עושה דבר.
יותר מענין, וגם מדאיג יותר, העובדה שנ' דורש מהסטודנטיות לרוקן את תיקי היד האופנתיים הקטנים שלהן, לעתים פותח בעצמו את הרוכסנים; לא זו בלבד שהוא פולש לפרטיות של נשים צעירות אלה אלא בוודאי גם שובר טאבו בנוגע להתנהגות מותרת ויאה בחברה הפלסטינית. אנו רואת לעיתים קרובות כי הסטןדנטיות הצעירות ממלמלות לעצמן כאשר הן ממשירות בדרכן. ונ' אינו עוצר
בצעירות; הוא גם דורש מגברים בעלי הופעה מכובדת לפתוח את תיקיהם לרווחה בעוד הוא נובר עמוק לתוכם בשתי ידיו.
14:35 השוטרת הצבאית בבודקת הבדיקה הראשית קוראת לנ' במסלול המהיר והוא ניגש לבחור צעיר, מוליך אותו למכלאה (אין אנו יכולות לראות מה קורה שם), ושניהם יוצאים כעבור כשלוש דקות. הצעיר לובש שוב את מעיל העור שהיה צריך להשאיר מאחוריו לצורך ה"בדיקה." מאוחר יותר, רואים את נ' עורך חיפוש על גופו של צעיר במסלול המהיר, ממשש את כל גופו.
14:45 אנו רואות חייל בבודקה לבאים מדיר שאראף לשכם מאלץ צעיר לרוקן את כל שקית הבגדים שלו, ולהניח אותם, כמובן, על הקרקע המאובק (אתמול לא ירד פה גשם). שוטרת צבאית ניגשת מאיזור בדיקת הרכבים, אומרת לחייל כי אסור לו לתת לנו לראות מה הוא עושה. אנו תוהות – בקול, מפנות אליה את התהיות – מדוע אינה פונה אלינו ישירות. אנו גם תוהות בנוגע לסמכות שהיא לקחה לעצמה. הסיבה, אולי? כאשר אנו עוזבות אנו רואות את נ', המפקד, וט', נציג המת"ק, חוזרים לאט-לאט למחסום, בתום ביקור (?) בקיוסק בדיר שאראף.
נזכרתי היום בספר "הדון השקט." כמה אכזריות והשפלה דרושות (וכמה יש לסבול) כדי לבסס שליטה ושלטון ישראלי בשטחים הפלסטינים הכבושים? הכיבוש ממשיך "לזרום" בשקט ללא סוף הנראה לעין. אולי הגיע העת לכתוב ספר אחר, "הכיבוש השקט," אשר ממשיך לזרום ללא קץ.
14:15 בית איבא
אין תנועה מדיר שאראף. התנועה משכם אינה גלויה עד שהיא מגיעה לאזור הבדיקות. כל הצעירים מורדים מן האוטובוסים. הרבה מאוד סטודנטים ממלאים את המסלולים ליד שתי הקרוסלות הפועלות: אחד מספר לנו כי לקח לו 35 דקות לעבור, שהוא משך ההמתנה הממוצעת היום, כנראה... המסלול המהיר, לכאורה, מלא גם הוא בנשים, רובן סטודנטיות, ומספר משפחות עם ילדים.
סמל נ', המפקד, עומד ליד המסלול המהיר, אם כי גם יש מישהו בתוך הבודקה ליוצאים משכם. נ' בודק כל תעודת זהות באטיות, אך מתפנה לומר לנו היכן מותר, או לא מותר, לנו לעמוד, כי אחרת אנו "מפריעות" לו. ט', נציג המת"ק, שוב מסתכל אך אינו עושה דבר.
יותר מענין, וגם מדאיג יותר, העובדה שנ' דורש מהסטודנטיות לרוקן את תיקי היד האופנתיים הקטנים שלהן, לעתים פותח בעצמו את הרוכסנים; לא זו בלבד שהוא פולש לפרטיות של נשים צעירות אלה אלא בוודאי גם שובר טאבו בנוגע להתנהגות מותרת ויאה בחברה הפלסטינית. אנו רואת לעיתים קרובות כי הסטןדנטיות הצעירות ממלמלות לעצמן כאשר הן ממשירות בדרכן. ונ' אינו עוצר
בצעירות; הוא גם דורש מגברים בעלי הופעה מכובדת לפתוח את תיקיהם לרווחה בעוד הוא נובר עמוק לתוכם בשתי ידיו.14:35 השוטרת הצבאית בבודקת הבדיקה הראשית קוראת לנ' במסלול המהיר והוא ניגש לבחור צעיר, מוליך אותו למכלאה (אין אנו יכולות לראות מה קורה שם), ושניהם יוצאים כעבור כשלוש דקות. הצעיר לובש שוב את מעיל העור שהיה צריך להשאיר מאחוריו לצורך ה"בדיקה." מאוחר יותר, רואים את נ' עורך חיפוש על גופו של צעיר במסלול המהיר, ממשש את כל גופו.
14:45 אנו רואות חייל בבודקה לבאים מדיר שאראף לשכם מאלץ צעיר לרוקן את כל שקית הבגדים שלו, ולהניח אותם, כמובן, על הקרקע המאובק (אתמול לא ירד פה גשם). שוטרת צבאית ניגשת מאיזור בדיקת הרכבים, אומרת לחייל כי אסור לו לתת לנו לראות מה הוא עושה. אנו תוהות – בקול, מפנות אליה את התהיות – מדוע אינה פונה אלינו ישירות. אנו גם תוהות בנוגע לסמכות שהיא לקחה לעצמה. הסיבה, אולי? כאשר אנו עוזבות אנו רואות את נ', המפקד, וט', נציג המת"ק, חוזרים לאט-לאט למחסום, בתום ביקור (?) בקיוסק בדיר שאראף.