בית פוריכ, חווארה, יום א' 8.3.09, אחה"צ

הגענו למחסום חווארה ב- 15:10, לינדה היתה שם מ- 13:40. בזעתרה אין תור.

הדבר הראשון שלוכד את העין היום הם הפרחים.

אדניות חרס (או אבן) ובהן פרחים רכים הוצבו למרגלות הגדרות הגבוהות החוסמות מעבר חופשי של אנשים לא חופשיים לעיר שכם וממנה.  שדרת פרחים באדום וורוד, יפים כל כך, זה עתה נטמנו באדמה הפוריה שבאדנית. קצת מותשים, כמו כולם, מהאבק והחום, ראשיהם קצת מורכנים, ובכל זאת כתמי צבע עליזים מבצבצים מבעד לגדרות. גדר-גדר-פרח-גדר-פרח-פרח-גדר. תודה שבחרתם חווארה, ברוכים הבאים לשכם, צה"ל מאחל לכם שהייה נעימה במחסום.

פלסטיני מבוגר שואל ועונה: "במה משקים את הפרחים האלה?!? בדם שלנו" ומתמצת בכך את הלך התגובות שקיבלנו.

ובמחסום עצמו - כ- 150 איש בסככה, ממתינים לתורם להיבדק. מגנומטר אחד התקלקל סמוך לשעה 14:00 ומאז זמן ההמתנה הוא כשעה ויותר.  בתור הצדדי הנשים והקשישים עוברים מהר. 2 מת"קים ומפקד מחסום בדרגת קצונה כלשהי מנהלים היום את המחסום.

2 עמדות לבידוק רכבים, רוב הזמן פועלות שתיהן. תור המכוניות - כ-10 בתחילת המשמרת, לפחות 20 בסיומה.
רכב השיקוף פועל, הסבלים רצים מצד אחד לשני כדי לתפוס את החבילות שהעמיסו רגע קודם לכן לפני שיפלו על השולחן הרעוע וממנו לארץ. יש לי שם סחורה ב- 1000 ₪ שקניתי לחתונה, ממלמלת אישה מודאגת, מקווה שלא נהרס כלום. אין כלבים בסביבה.

4 מעוכבים עומדים בגבם ל'עמדת העיכוב'. לדברי המת"ק - אלה נהגי מוניות שהתקרבו יותר מדי למחסום. במשך כל המשמרת מתנהל מאבק קטן ועיקש של הקצין והמת"ק בנהגי המוניות - מס' פעמים בשעה פוסעים החיילים לאורך השביל (המעוטר פרחים) המוביל למגרש החניה בכניסה לשכם, לוכדים נהג אחד או שניים (או את אלה שאוספים נוסעים עבור הנהגים), מעכבים אותו לכשעה, משחררים ולוכדים אחר במקומו. ככה מתנהל לו מן משחק כזה, קצת תופסת, קצת מחבואים, החוקים והתוצאה ידועה מראש. החיילים לא רצים, הנהגים לא באמת בורחים.

מתנדבת אירופאית מארגון זכויות אדם בשכם מזהה בין המעוכבים שני צעירים המתנדבים גם הם באותו ארגון. בעודנו מדברות הם שוחררו, עוכבו קרוב לשעה.

טקס הבידוק - כתמיד. פושטים חגורה, מוציאים ה-כ-ל מהכיסים, עוברים את המגנומטר. אם לא מצפצפים מתקדמים לבונקר של החיילים, שמים את התעודה במסילה "סטרילית". מרימים את השקיות והתיקים גבוה, כדי שהחייל/ת שיושבים שם למעלה יוכלו לראות מה יש בפנים. לפעמים מוציאים ה-כ-ל: מגרפה, מיכל פלסטיק ריק, מברשת שיניים, בושם, וכו'. גבר עם סד מתכת לרגל נבדק 'ידנית' ע"י אחד ה'מאבטחים' לעיני הכל. הוא 'צפצף' במעבר. תעודות הזהות מתגלשות חזרה במסילה "סטרילית", מלמעלה למטה, כשמתכופפים לאסוף אותן זה נראה מהצד כמו השתחוות. מוודאים שזו התעודה הנכונה (יש רק מסילה אחת לשתי עמדות בדיקה) והולכים הצידה לרכוס מחדש את החגורה ולארוז את התיק.

האורות במחסום הבנוי דולקים כל הזמן אך כששוקעת השמש אין אור באזור בדיקת הרכבים. הפנסים דולקים מעט אחרי הכיכר, ומשם - חושך. ניגוד צורם לשרשרת האורות המטפסת על ההר לכיוון ההתנחלות הר ברכה הצופה על המחסום והעיר.

גם היום מאיים עלינו הקצין "במשטרה" אם לא נפסיק לצלם, ואכן די מהר מגיע שוטר נסער, באפודה צהובה, ללא שם,  שמעבר לגדר קורא לנו "אני מבקש שתלכו מפה, תעזבו את המקום, זה שטח צבאי סגור ואסור לכן לצלם". בקיאותנו בחוק גדולה משלו והוא עוזב כאותה רוח סערה בה הגיע.

מדי פעם עולות צעקות דחק מהתורים שנענות בקריאות רמקול רמות ומקוטעות - לווארה, אוסקוט וכו'. אין גוף לקול ולא פנים. הוא בוקע ממערכת הקריזה, מגיע מלמעלה - היזהרו, אתם נמצאים תחת עינו הפקוחה של האח הגדול.

בצד המזרחי של המחסום ממשיכות עבודות כיבוש השטח. הכתובות " ברוכים הבאים לאח שלי גיבור" ו"חוזרים לשכם כי עוד יוסף חי" מתנוססים על גדר המועצה שהיא גם הכניסה לבסיס הצבאי חווארה וממסגרים את עבודות הפיתוח, שדות החרדלים ושקיות הניילון.

ב- 18:00 עזבנו. בסככה כ- 50 גברים ממתינים לבדיקה.

בית פוריכ:
שלושה חיילים בודקים בזריזות את הרכבים היוצאים משכם. אין עיכובים, אין החזרות לאחור. הכניסה לשכם ללא בידוק. התראות, אומר מפקד המחסום, יש התראות.

בדרך חזרה - רכב צבאי "חפ"ק" מול הכניסה לביתא ומול מחסום זיתא-ג'מעין. בזעתרה אין רכבים.