אום אל ח'יר: התעללויות מתמשכות של מתנחלים חמושים

חשבנו בתחילה לנסוע להתנחלות היהודית בחברון, שם המצב קשה ביותר, אבל בגלל ידיעות על אלימות השתנתה התכניות. עיקר המשמרת היה בביקור באום אל-ח'יר.

מעבר מיתר  מגרשי החנייה כמובן ריקים. איו מעבר לפועלים פלסטינים.
כביש 60  עוברים על יד הכניסה לכפר זנותא, אשר פונה,בגלל האלימות המתמשכת של המתנחלים. אין חסימה (כי אין כפר?). מעט אנשים מעמיסים שאריות של מבנים וציוד.
תזכורת: כתבנו בעבר על הקמת בית ספר של מערכת האתגר בזנותא, שנבנה בתחכום חרף ההריסה ושרד את ההתנכלויות התכופות, עד לפינוי הכפר עכשיו.

כביש 317   חסימות עפר חדשות לאורך הכביש משני הצדדים. הרבה מאוד דגלי ישראל. דגל ישראל מתנופף מעל השרידים השרופים של הכפר מקתאל אום סאלם,  בצד הצפוני של הכביש (משפחתו של עמאר שגרה שם התפנתה לסמוע). על גבעות רבות משני צידי הכביש רואים מבנים בבנייה, או אוהל, עם דגלים. מול התנחלות עשהאל נראה מבנה, אולי התחלה של חווה חדשה. ליד עשהאל, על הגבעות משני צידי חוות מקנה יהודה (של ישראל קפלן) נראים דגלי ישראל. אולי גם אלו חוות חדשות.
כאשר עברנו סמוך לשטח הנטוש של אבו-סאפי, שגם הוא התפנה לסמוע בעקבות איומי ברצח של המתנחלים, מוחמד העיר שגם אם ישוב לשטחו השנה, היבול כבר הלך כי עכשיו זו עונת הזריעה.
הכניסה ליטא מול א-תוואני נראית פתוחה ואין חיילים, אבל אומרים לנו שבהמשך הדרך יש מחסום.

אום אל-ח'יר סאגה של התעללויות   פגשנו כאן את ע' ואת ח' שביקשו שלא נזהה אותם בשמם המלא מפחד המתנחלים. את ע' אנחנו מכירים זה שנים רבות של פעילות. הוא אוטודידקט, שלימד עצמו עברית שוטפת ועשירה, אמן ופילוסוף בחשיבתו.  ישבנו לשיחה במרכז הכפר ובו גן שעשועים קטן לילדים, מספר ספסלים, מספר מבנים. הכל ממש על הגדר של התנחלות כרמל. רגע של נחת היה לנו כשבאו ילדיו של ח': ילדתו, גם היא מירה, נולדה לו ולדלאל אשתו לפני כעשר שנים, כשעזרנו בפיתוח גן הילדים שפעל כאן מספר שנים. דלאל היתה אחת הגננות. אז עברו עשר שנים, והמצב רע משהיה.

ע' מספר לנו על  ההתעללויות של הצבא ושכניו מהתנחלות כרמל:
בבוקר יום ראשון ה- 29.10.23 יצא טנדר לבן צבאי מהשער הצהוב של ההתנחלות כרמל, שמעבר לו נמצאים הבתים והאהלים של אום אל-ח'יר.  בטנדר היו ארבעה אנשים. כולם במדי צבא (אפודים צבאיים, נשק ארוך) ורעולי פנים. הם חושבים שאלו המתנחלים מכרמל (ש'משרתים במילואים' בהתנחלויות). הטנדר הגיע לדיוואן (מבנה אירוח של הכפר). אספו את כל הצעירים. לקחו מהם את הטלפונים. ציוו עליהם לשבת מול הקיר עם הידיים על הראש. ואז בעטו באנשים. בעטו באיש מבוגר. את אחת הנשים סגרו בחדר אחר. היה בכי. הכריחו אנשים לפתוח את הטלפונים וחיפשו חומר הסתה ותמיכה בחמאס.
בהמשך (או בפעם אחרת, לא ברור לנו), עלו עם הטנדר לאורך הגדר של כרמל, לצד השני של אום אל-ח'יר. שוב אספו 16 צעירים באוהל כולל נער צעיר, ממש ילד. שוב אספו את הטלפונים. שוב גערו באנשים להודות שהם תומכי חמאס. מתנחל מלא שנאה ו'לא מקצועי' (הגדרה של ע') הוציא כדורים וטען את הרובה שלו. הם דרכו את הרובים וכיוונו למצח של האנשים. שוב חיפושים בטלפון, גערות, בעיטות.
הגיעו לבית של ע'. גררו אותו, והכריחו אותו לתרגם לצעירים הוראות: עליכם להצהיר עכשיו שאתם תומכים במדינת ישראל, שאתם נגד הטבח שהיה בקיבוץ ניר עוז. וצילמו אותם בוידאו. הכריחו את הילד שבחבורה לקום ולהצהיר על גינוי החטיפה לעזה. לבסוף הגיעו לחדר כינוס במרכז הכפר, קרעו מהקיר ציורים, קרעו מפה של הכפר. דרשו מהם להניף דגלי ישראל (סעו ליטא ותקנו שם דגלים...) אחרת ירצחו את תושבי הכפר.
עכשיו תושבי הכפר פוחדים. הם דיברו עם עורך דין ועם תעאיוש. מספר פעילי שלום ישראלים באו וישנו בכפר.

בתי ספר: סגורים. המורים הם מיטא והצבא לא מאפשר לעבור.
פרנסה:  בעייה. כל שטחי המרעה במסאפר יטא חסומים בפני הפלסטינים. רק עדרי החוות יכולים לצאת לרעות. אין להם ברירה אלא להאכיל את הכבשים באוכל שהם קונים. בכסף רב.

בכפרים מסביב:  מספרים על הרס מבנים בטובא. מתנחלים רעולי פנים פלשו וחתכו כבל חשמל. בא-ספאיי הציתו בית. בזמן שישבנו באום אל-ח'ייר הם קיבלו הודעות על פרעות, על הרס בית בשעב אל בוטם, אצל משפחת ג'אברין.  באבו קביטה, ליד הגדר של ההתנחלות יתיר, לא הרשו לצאת במשך שבוע.
מאמרות הכנף של ע':  מי שאלים בא רעול פנים!              

כביש 356 וחזרה דרך כביש 60   כל הכפרים סגורים. לכל האורך הערימו תלי עפר חדשים בשולי הכביש, שמונעות את הירידה לכביש. צומת זיף   חסום בשער צהוב. צומת הכבשים, צומת דורא אל פוואר, צומת קליקליס  אנשים מטפסים על ערימות עפר בכדי לעבור ברגל מצד אחד לשני. אין מעבר בכלי רכב.