בית לחם, שישי הרביעי בחודש הרמדאן

 9:15 – 10:45

הגעתי מוקדם ועזבתי מוקדם כי הייתי חייבת להיות בבית ב- 12:00. להבדיל משבוע שעבר, חיילי מג"ב (שעמדו מיד אחרי הפנייה ימינה לכיוון המחסום) לא עצרו אותי ולא שאלו דבר. נתנו לי לנסוע הלאה כך שמצאתי חנייה קרובה יחסית למחסום.

היו מעט מאוד אנשים בתחילת המשמרת. נעמדתי קרוב ליציאת הפלסטינים מהחצר, אותה הם חוצים ביציאה מהמחסום. חייל התעניין מה מעשיי שם. גם הוא לא שמע על מחסוםווטש.

- אם את מחפשת משהו אני יכול אולי לעזור לך?
- אני לא מחפשת שום דבר, אני פשוט צופה במה שקורה במחסום.

בזה הסתכמה השיחה. הוא לא שלח אותי למקום אחר, לא אמר לי שזה שטח סטרילי וכו' , כמו שקרה בעבר.

התהלכו שם, לאורך כל הכביש, קבוצות של חיילים והתבדחו ביניהם. לא ניכר כל מתח.

האוטובוסים המתינו, אחד אחד, עד שיתמלאו ויצאו לדרך. מאוד שונה מהעומס והדחיפות של השנים הקודמות.

אני מקווה שהפלסטינים המוסלמים יזכו לשמחה יחסית בימי עיד אלפטר!