שעב אל בוטום

ביקור בשעב  אל בוטום:   לפני כמה שבועות גילינו אותם, קוצרים בידיים ומאלמים לאלומות קטנות.  (מראה שהחזירנו לימי התנ"ך ) הצטרפנו, עזרנו, הכרנו מתנדבים ישראלים מקסימים, צילמנו ודיווחנו. הם מאד ביקשו שנבוא לבקר. הבטחנו וקיימנו.

הם חיים בתווך  בין מצפה אביגיל מצפון-מערב,  מצפה יאיר במערב וחוות מעון ממזרח. כשעומדים אצלם מבינים היטב את מגמת המתנחלים להתיישב על כל הגבעות הנישאות המייצרות עליונות אסטרטגית. כמו כן ,יכולנו לראות היטב את מצפה אביגיל, כמה מתפרש ומתפתח הוא, תמונה שלא ניתן לראותה כשנוסעים למטה בכביש 60. שם  למטה, רק שלט ודרך סלולה היטב מראה את המקום.

הופתענו לראות את מבנה ביה"ס הריק עכשו, אבל ניכר שחשוב להם לטפחו ולציידו, למרות דלות חייהם שם. אנשים חיים  בדלות  גדולה אבל גן ירק יפה ומלא כל טוב צמוד ל"בית". שמחנו לקנות מהם  עגבניות פלפלים וקישואים ישר מהגינה. במבנה המגורים הזה יש גם "מכולת" קטנה, שבה האשה מוכרת חטיפים ומשקאות קלים בעיקר. בדיוק הגיעו שני ילדים קטנים ומילאו את ידיהם בממתקים.

ראש המשפחה מספר שביום שלישי לפני שבועיים הגיעו מתנחלים ממצפה יאיר עם עדריהם, כאילו בדרכם לחוות מעון. זאת השיטה: הם חוצים עם עדריהם את נחלת המשפחה ומטרידים ומגבילים את תנועתם. זה נמשך כל השבוע, למרות שהצבא הגיע וכאילו חצץ ביניהם.  עבר שבוע עד שהצבא גרש את המתנחלים סופית חזרה. 

שוב אותה התנהגות  אלימה ומטרידה המאפיינת את כל האזור. אותה מגמה של התשה ואיומים כדי להבריח את ילידי המקום, כך שיבנו שם עוד מאחזים. אביתר כמשל.

נמשיך לעקוב.