שער שכם - יום שישי הראשון של רמדאן
מהירידה מהאוטובוסים או הגעה עצמאית, היה מסלול מסומן כמו בכל המחסומים, גדרות הפרדה היו בכל מקום ונתבו את התנועה. תנועת האנשים לפני התפילה הייתה בגלים של 50-100 , בקצב של כל גל בשתי דקות... די דליל ובנחת....
התפילה התחילה ברבע לאחת – ובין רבע לאחת לאחת וחצי הרוכלים של הבייגלה והלחם, ועוד מתוקים הקימו את הדוכנים לקראת היוצאים והיוצאות מהתפילה.
בזמן התפילה חגו חסידות בשמיים, והיה שלו מאוד.
מה לא ראינו:
אם בשנים קודמות הייתה חגיגיות בלבוש, בשמחה של האנשים להגיע לתפילה – השנה לא ראינו הרבה מבוגרים לובשי לבן, או בחליפות - בגלל הקורונה? בגלל שאין מצב רוח?
לא ראינו הרבה משפחות –
לא ראינו כמעט שמחה...
המשטרה ומג"ב - שלוש עמדות קבועות יש בכניסה לשער שכם. אחת ליד השער ושתיים ברחוב הראשי.
הפלסטינים לא מסתכלים על המשטרה והשוטרים לא מסתכלים על הפלסטינים ... בזמן הכניסה ראיתי 2 מקרים שבהם נתבקשו צעירים להציג תעודות זהות... רוב הזמן הייתה התעלמות.
בכל המשמרת היינו רק בכניסה לשער שכם, פגשנו שתי פעילות מארגון בינלאומי שבאו מקלנדיה וושתפו חוויות משם.
רמדאן כרים.