מת"ק עציון

הגענו בשעה 13:20 לערך. מזג האוויר בהיר וקר. אין הרבה אנשים באולם. שתי הודעות תלויות על הקיר. האחת מודיעה שמתחילת השבוע הזה ינפיקו כאן כרטיסים מגנטיים לאלו שכתובתם הרשומה בתעודת הזהות היא בית לחם, בית ג'אלא ובית סאחור. כל האחרים מתבקשים לפנות לתרקומיא.

ההודעה השנייה מבשרת על כך שבין ה-22 ל-30 לא יונפקו כרטיסים מגנטיים, אפשר לפנות לתרקומיא או לקלנדיה. למרות האמור בשלט, דיווחו חברותינו מאוחר יותר שלפחות ב-24.12 כן הונפקו כרטיסים מגנטיים...

רוב הממתינים היו לכרטיס מגנטי. במשך כשעה שהיינו במקום התקדמו המספרים על המסך מ-131 ל-150. שוטר כנראה לא היה במקום, כי המספר בתור למשטרה לא התחלף בכל זמן שהותנו.

כמה אנשים פנו אלינו עם בעיות שונות, והסברנו מה ניתן לעשות, כולל חלוקת הפתקים עם מספרי הטלפון והפקס של סילביה והצוות המטפל במנועים.

אחד האנשים שנועץ בנו קודם, מלווה בשני חברים, שאל אם יוכלו לתפוס איתנו טרמפ עד סמוך לאפרת. כמובן שהסכמנו, הרי לא היתה בכך כל טרחה מבחינתנו, הורדנו אותם בדרכנו באחת התחנות על כביש 60. השלושה מאוד התרגשו מהמחווה ואמרו שאפילו בני עמם לא הסכימו לתת טרמפ. בדרך התברר שהבעיה של האיש המנוע קצת יותר מורכבת. בעבר נעצר ע"י הרשות הפלסטינית. חשדו בו שיש לו נשק. אבל לא היה לו. הוא נשפט ויצא זכאי. הבעיה היא שהתיאום הבטחוני עובד כך שכאשר הרשות חושדת שלמישהו יש נשק היא מדווחת לשב"כ הישראלי, שמצידו מייד מטיל עליו מניעת כניסה לישראל. אבל כאשר הוא מזוכה, הדיווח משום מה נתקע בדרך והמניעה נותרת על כנה... אז הנחינו את האיש להביא גם "תעודת יושר" מהרשות ואת פסק הדין המזכה, בתקווה שזה יסייע להסרת המניעה.

עזבנו לאחר כשעה.