סוסיא - ״תמיד נאמר אל חמדוללה בשביל התקווה"

היום ה 74 למלחמה על עזה והשלכותיה על הגדה

אחרי הפסקה של כשנה יצאתי למשמרת. החלטתי שהיום עדיין צעיר מכדי לתלות את הנעליים (כפי שיעל הרשתה לי) והצטרפתי לאריאלה, שאחר צילומיה אני עוקבת עוד מאז שצילמה את גינת הירק והנוי המפוארת של וואדחה בסוסיא ,(״גינה של וואדחה!״ תיקן מוחמד ״לא של עזאם״).

המטרה ביקור בא-תוואני ובסוסיא. עבורי העיקר היתה הדרך.

הדרך (כביש 317): 

איפה הרוג׳ומים? אין רוג׳ומים; אלה מגדלי האבנים העדינים שהחקלאים נהגו (עוד מימי התנ״ך) לסמן בהם את גבול החלקות. לא עוד. במקום החלקות שהחקלאים הפלסטינים עיבדו בחריצות ובידע נצבר, עכשיו השדות חרושים בידי המתנחבלים (ישראל קפלן? בצלאל טליה?) ואין גישה אליהם. גדר הוקמה לאורך הכביש ואין גישה. 

בנוסף לגדרות גם ערמות עפר וסלעים נערמים ומתוחזקים לאורך הדרך. כך הולך ומתהדק המצור.

לא נצפתה כל תנועת רכב פלסטיני בדרך, למעט עשרות רבות של רכבים/מַשטוּבּות ללא מספרי זיהוי שהוחרמו מהפלסטינים ועכשיו חיילים נוסעים בהם.  עוד אמצעי חנק על תנועה פלסטינית. מצור כולל. ראה תמונה ביציאה מא-טוואני, מול כרמל, חלק משיירת המשטובות שחייל מוביל. 

א-תוואני:

קיבל את פנינו נאסר עדרה ובהמשך הצטרף בנו באסל, פעיל בצלם (ריאיון עמו בתכנית של כריסטיאן אמנפור ב CNN על הנעשה בחברון ובדרום הרי חברון שודר אתמול). באסל הדגיש שהמיליציות של המתנחלים עושות הכל כדי להלהיט את השטח. הוא שלח לנו תמונה של מורה שהוכה עד זוב דם מראשו ביטא. לא היה לו מידע על פרטי התקרית.
הכניסה ליטא אפשרית מכיוון אחד בלבד ועדיף שאדם לא יזדקק לאמבולנס או לרכב חירום.

סוסיא:

הגענו לסוסיא. מוחמד החנה את הרכב לפני הכניסה לכפר ב״מפרץ חנייה״ מוקף סלעים שנעשה באדיבות  צה״ל. הכפר חסום בסלעים מוערמים. ואין כל אפשרות כניסה ברכב.  

הגענו למשפחת עזאם וואדחה ונכדם הפעוט אייל (על שם אייל המתנדב הבלתי נלאה, כמו שיש ילדונת ושמה מירה על שם מירה שלנו). איך מסתדרים? אל חמדוללה עונה עזאם. ״תמיד נאמר אל חמדוללה בשביל התקווה שבסופה של המנהרה תנצנץ קרן אור זעירה,״ בעברית הנפלאה והעשירה שלו. 

המשמרת היתה מאד חשובה עבורי כדי לראות במו עיניי מה שנעשה בשמנו. ובמיוחד אני נושאת את הביטוי של עזאם על קרן האור הזעירה. לא לאבד תקווה.