אל פארסייה: סביב פסח המתנחלים שמרו על השקט

היה יום שקט יחסית. בשבת ובימים לקראת  חג הפסח, כנראה שהמתנחלים לקחו הפוגה להכנות החג. 

הגענו לאל פאריסייה ב8.00 בבוקר. זהו יישוב פלסטיני קטן בצפון הבקעה בו מתגוררות ארבע משפחות של רועים, אשר לאחרונה קם מולם המאחז של דידי ובניו אשר משתלטים על המרחב, מתנכלים לרועים ופוגעים אנושות בפרנסתם. כל זאת במסגרת התנועה לשחרור הגדה מתושביה המקוריים, בדרך לסיפוחה המלא. המממנים והתומכים בהם: המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, הרבש"צ של ההתנחלות רותם הצמודה וכמובן גיבוי גלוי של הצבא. כך גם אצל קהילות הרועים האחרות שאנו מלווים בצפון הבקעה ובדרומה. נוכחותנו שם 24/7  מאפשרת לרועים המאוימים יום יום להיצמד לקרקע למרות התנכלויות המתנחלים.

הבקעה רחבת ידיים. מרחב אין סופי שמספיק למרעה של כל העדרים. אך המאחזים הצצים כפטריות אחרי הגשם, תחת שמי מדיניות הכיבוש ובתמיכת המוסדות, דוחקים את רגלי הפלסטינים ומנסים לגרום להם לעזוב ולעבור לערים הפלסטיניות הגדולות, ולהתרכז שם בגטאות דמויי "תחום המושב".

בהגיענו התחלקנו לקבוצות מלווים: שלושה נסעו ללוות את נ' המצוי ליד התנחלות בקעות, שם מתנכלים להם תושבי מאחז נריה המאוכלס במתנחל ומשפחתו שפרסו חסותם על קבוצת 'נוער בסיכון'  שאצלם הם 'נוער בסיכוי' ועובדים אצלם כרועי צאן ובקר. היציאה למרעה משמשת כלי להשתלטות פיזית עד כדי צמצום הולך וגובר של שטחי מרעה שהיו מותרים לפלסטינים. 
הפעם המלווים ששהו עם הרועה עד השעה ארבע אחה"צ דיווחו שמהמאחז לא יצאו  למרעה והמרעה עם נ' עבר בשלווה ושלום.

שני מלווים  אחרים יצאו ללוות את י' בח'לת מכחול, יישוב קטן ובו שלוש משפחות של שלושה אחים, אשר בקרבתם קמו שני מאחזים. ממזרח המאחז של אורי, ומצפון המאחז של חמדת, שתושביהם מציקים ומפחידים את הפלסטינים עד כדי כך שהם כבר לא מרחיקים במרעה מעבר למטרים סמוכים בקרבת הבית. הצבא תומך בדרך כלל במתנחלים ומצווה על הרועים הפלסטינים לעזוב את השטח. הטענות החביבות על הצבא: כאן זה שטח אש (רק לפלסטינים).. אתם מסכנים את המתנחלים..
גם פה המרעה עבר בשקט, לא נראו מתנחלים ולא חיילים, והכבשים היו פנויות ללחך בהנאה את הקוצים, החרולים ושרידי שלף בשדות פלסטיניים פרטיים שנקצרו כבר.

בפאריסייה שלושה  מלווים הצטרפו לא' והלכו איתו לעבר המאחז שעל עשאהל. גם כאן מתנחלים לא נראו והעדר רעה בשלווה בשדה, שבו היו שטחים שלמים נרמסו תחת גדודי צבא, שהעבירו תרגיל במקום ימים קודם. בעלי הקרקע הפלסטינים ויתרו על הקציר. היום העדר אף  זכה להגיע לבריכה של מי מעין באמצע הדרך ולגמוע ממימיו.

בסך הכל היה שקט, שלושה רועים רעו בשלווה בקרבת היישוב ושאר התושבים הנשים והילדים הסתתרו בבתים מפני החום.

בשעה 14.00 נקראו המלווים ששהו בפאריסייה  ללוות עדר פרות בעין חילווה. העדר ירד למעין עין חילווה לשתות מים כהרגלם מזה עשרות שנים. מאחז של שני בתים, המסונף להתנחלות משכיות, יושב מעל לביתם מזה חצי שנה ובו מתגוררים תלמידי ישיבות ונוער גבעות. שבוע קודם מתנחלים פלשו לאחד הבתים והרסו את כל הרכוש כולל המכונית הפרטית והטרקטור וניסו להצית את בית הרועים הפלסטינים.

בשבועיים האחרונים המתנחלים הללו יורדים למעין ומונעים מהרועים להגיע אליו או למים הזורמים ולהשקות את הפרות. לעיתים הם אפילו מונעים מהם לצאת להרים לרעות.

הגענו  הפעם לבית של פ', הנמצא ממש קרוב כ-150 מטר בקו אווירי. הפרות שחזרו צמאות  מהמרעה ירדו למעיין ואנחנו צפינו מלמעלה לבקשת הרועים, לראות האם המתנחלים מציקים. הרועים חוששים מהסלמה ומעדיפים שנתערב רק במקרי תקיפה. כשהפרות ירדו בשביל אל המעיין נראו ארבעה מתנחלים בחולצות שבת יורדים מהצריף לעבר המעיין. כנראה ראו אותנו ועברו ליד העדר השותה אך לא ניגשו להפריע.

בהמשך הם חצו את כביש אלון וצפו בעדר הפרות משם. ההשקיה עברה בשלום והעדר חזר למכלאה אחרי השתייה.
 

חזרנו לפאריסייה. שוב תה וקפה. כל המלווים חזרו.

ב17.00 הגיעה שותפתי למשמרת לילה. אני נשארתי ללון. הלילה עבר מלווה בצלילי המקום -  תרנגולות מקרקרות, כבשים פועות, כלבים נובחים. לא נראו ולא נשמעו מתנחלים.

 הלוואי וירבו ימים כאלה.