חברון - מקרים רבים של קורונה
במשך כל הנסיעה לחברון שוחחתי בטלפון עם אנשי חברון. ברדיו דיווחו גם עליה כאחת הערים שהקורונה מתפשטת בה. החלטנו לנסוע בכל זאת כדי לראות איך זה נראה.
באסל מא-תוואני רצה שנראה את הרס התשתית החקלאית מיום קודם ע"י כוחות הכיבוש אבל גם הם בסגר. ניסע בשבוע הבא לשם אם יתאפשר.
לחברון ניתן להיכנס אבל החלטנו לא לפגוש את האנשים מטעמי שמירה על בריאות כולנו.
אז התקשרתי קודם למ'. הוא נשמע מבוהל ומודאג מספר שיש מאות חולים והיום נוספו עוד כמה עשרות (לא מציינת הפעם שמות ומספרים מדוייקים. הסיבה תובהר תוך כדי קריאת הדוח). מ' אומר שהרגע סיים להתראיין בגלי צה"ל. הם התקשרו אליו רצו לשמוע מה המצב בחברון. הוא חוזר ואומר שמבקש שישראל תעזור תתערב ותספק גם להם את התרופות והציוד שזקוקים להם כי לרשות אין אמצעים וכולם תלויים בישראל. לדבריו גם הכספים שמגיעים להם מישראל כל חודש עוד לא הועברו.
"אנחנו יושבים בבית לא נותנים לילדים לצאת ואין לנו מספיק מסכות". כך הוא חוזר ואומר מודאג ומבוהל.
הבטחתי לכתוב על כך.
התקשרתי לא'. גם הוא מאותו אזור בחברון. שאלתי לשלומם. "אנחנו בסדר", הוא אומר. נכון, יש הרבה חולים והוא מציין מספרים שונים לחלוטין, פחותים בהרבה מאלה שאמר מ'.
"יש לכם מספיק מסכות, אלכוג'ל ואוכל"? אני שואלת.
"כן, יש בחנויות כל מה שצריך".
שאלתיו למה מ' מבוהל כלכך.
והוא עונה לי באופן שמבהיר שוב עד כמה מדיניות "ההפרד ומשול" הצליחה. שוב מספר על כספים שהעבירה הרשות לטובת כל השכונה והם נשארו רק אצל מ' ומשפחתו. ועוד כיו"ב סיפורים המעידים על בעיות פנימיות, שבימים קשים אלה בוודאי מחמירות. גם הוא אומר שהם נשמרים, נוהגים עפ"י הכללים ומקווים לימים טובים יותר. גם הוא מזמין אותנו אליו ואנחנו שוב משכנעים שזה לא הזמן למפגשים.
חברון אכן כמעט שוממת. מעט מסתובבים ברחוב. אזור מערת המכפלה שומם לחלוטין ובהעדר תיירים כל החנויות שם סגורות. החיילים כמובן על משמרתם בכל פינה.
בשכונת קפישה המכולת הומה כמעט כרגיל ורואים שלא חסר בה דבר, כולל מסכות ואלכוג'ל.
גם קרית ארבע נראית שוממת יותר מ הרגיל.
בגינה החדשה שהוקמה באחוזת הקבר של גולדשטיין כבר שתלו הרבה מאד פרחים ושיחים חדשים.
חזרנו דרך כביש 317.
הפער בין השכונות היפות והחדשות שבסוסיא, מעון וכרמל לבין עליבות התנאים של ישובי הפלסטינים הסמוכים זועק לשמים אפילו מהכביש.
קרוב למחסום מיתר הולכים בכביש פועלים שסיימו כנראה לעבוד או לא הצליחו להיכנס.
כולם עוטים מסכות.