דיר באלוט: "מספיק עם המלחמה והדם!"

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
עליה (אנגלית), נטלי כ’(תרגום לעברית) , רחל ש', מוסטפא (נהג ומתרגם)
25/12/2019
|
בוקר

דיר בלוט: חשבנו שנלך לכפר א-דיכ ואחר כך לדיר בלוט. בכפר א-דיכ המועצה נסגרה אז הלכנו לדיר בלוט. בכניסה ראינו את השלטים האדומים הגדולים שאמרו שאסור לנו להיכנס לדיר בלוט אז חזרנו לכפר א-דיכ כדי למצוא מישהו לדבר איתו. מוסטפא עצר את המכונית ליד אדם שעמד ברחוב ודיבר עמו. במקרה הוא היה מדיר בלוט ושמח לדבר אתנו. הוא הזמין אותנו להיכנס למכולת סמוכה, כשמזג האוויר היה קר וסוער. הם הציעו לנו כיסאות וראיינו אותו על דיר בלוט.

דיר בלוט הוא כפר של כ-4,500 אנשים. ההתנחלויות הישראליות המקיפות את הכפר — שלם, פדואל, עלי-זהב —השתלטו על הרבה קרקעות מהכפר. המתנחלים לא נכנסים לכפר כדי להטריד אותם, אבל הוא אמר שהוא לא אוהב את המצב שבו בנו יוצא מהבית לשחק ורואה חייל שמכוון רובה אליו. "זו לא הדרך להתנהגות בין שכנים. מספיק עם המלחמה והדם! אמהות משני הצדדים מאבדות את בניהן ללא סיבה, כולנו מפסידים!"

האיש דיבר עברית והבין מה שאנחנו אומרים.  הוא בילה 12 שנים בכלא הישראלי. ביקשנו ממנו לספר את סיפורו. כשהיה צעיר יותר הוא היה חבר בחוליה של פת"ח. באינתיפאדה הראשונה חבר מהחוליה (לא הוא) הרג חייל ישראלי. הקבוצה כולה נעצרה, נשפטה ונכלאה למשך 12 שנים. שאלנו מה הניע אותו להצטרף לקבוצה. "במסגרת המשפט הבינלאומי אדם יכול לעשות דברים כדי להגן על רכושו האישי", הוא אמר.

שיפורים בכפר: היו כמה שיפורים בכפר, אבל קשה מאוד לקבל היתרים מהמינהל האזרחי. הוא ביקש רשות לחפור באר על אדמתו אך לא הורשה לעשות זאת. לפני עשר שנים הכפר בנה בית ספר חדש, אבל הצבא לא הרשה לכפר להשתמש בבית הספר במשך כמה שנים , עד שלבסוף הם קבלו צו מבית משפט המאפשר את השימוש. הכפר רוצה להרחיב את הכביש לתוך הכפר, אך אין לו היתר. למרות שהאדמה לפרויקטים אלה היא אדמת הכפר, הם עדיין זקוקים להיתרים מהצבא. אף על פי כן, הם הצליחו לבנות מגרש ספורט עבור הצעירים בשנה שעברה.

תעסוקה: הגברים חייבים לעבוד בכל מקום שבו הם יכולים למצוא עבודה. הרבה מהם עובדים בישראל, הוא הזכיר את כפר קאסם, וחלקם מצאו עבודות בהתנחלויות. בכפר עצמו יש מתחם עבודות-תפירה המוכר את הבגדים שהם יוצרים לישראל. ישנן גם סדנאות נגרות שמוכרות את התוצרת שלהם בישראל.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הוא בקש לדבר על יחסי ישראל-פלסטין. "בהסכמי אוסלו", אמר, "הרשות הפלסטינית הכירה בישראל עד לקו הירוק - הגבול עד 1967. אך ישראל לא מילאה את הסכמי אוסלו. יוסי ביילין אמר כי הפלסטינים מקבלים את זכויותיהם, אך לא את ירושלים. איך נוכל להסכים לזה ואיזה שלום הישראלים רוצים כשהם לוקחים את כל המים מאיתנו?” (ישראל מקבלת 85% מהמים מהאקוויפר הנמצא בגדה המערבית). "הביוב מהתנחלויות הישראליות זורם אל אדמתנו ומרעיל את האדמה".

 "בכפרים הפלסטיניים יש לנו בתים ורחובות. במחנות הפליטים הבתים קטנים וצפופים, והרחובות כל כך צרים, שאם יש לוויה לא ניתן לשאת ארון קבורה ברחוב. בישראל העולים החדשים מקבלים מענק כדי שיוכלו לחיות. כאן אנחנו בקושי יכולים להתפרנס". אמרנו ששמענו שהפלסטינים קיבלו כסף מסעודיה. "הם נתנו כסף רק לטרוריסטים", הוא אמר.

שאלנו מה הוא חושב שטומן לנו העתיד. "כל עוד נתניהו בממשלה. לא יבוא ממנו טוב וממשלה שרוצה שלום לא  היתה ממנה את בנט לשר." הוא אמר שהוא לא רוצה לדבר יותר מדי,  מכיוון שיש משתפי פעולה מסביב. אם ילשינו עליו, מצבו יהיה הרבה יותר גרוע. היינו מופתעות, אבל הוא אמר שבערים זה אפילו גרוע יותר. "בערים יש ארגונים הדומים למאפיה. בכפרים כולם מכירים את כולם. כשיש חתונה כולם מגיעים, אנחנו אוכלים, שותים ורוקדים. ואז הולכים הביתה. אנחנו לא נותנים מתנות. גם בהלוויות כולם מגיעים".

השאלה האחרונה שלו בשבילנו הייתה: "אתן בצד שמאל של המפה. האם אתן מנסות  להסביר את מצבינו כאן לימין?" אמרנו שהדוחות שלנו מפורסמים באתר שלנו וכשאנו פוגשות אנשים מהימין אנחנו מנסות לדבר איתם.

בילינו הרבה זמן בשיחה עם חברנו החדש, ואז החלטנו לדחות את הראיון עם מישהו מכפר א-דיכ לביקור נוסף. בדרכנו חזרה לישראל ראינו מספר תחנות שאיבה גדולות וקטנות של חברת מקורות. הפלסטינים מקבלים רק 15% מהמים האלה, למרות שהם הרוב המכריע של האנשים שחיים בגדה המערבית.