ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן
בדרכנו למשמרת טלפן ק' מעראקה כדי לברר מה עשינו בעניינו. ביום חמישי, 23.9.21 ברבע לתשע בערב הוא התקשר, כולו נסער, כדי לספר שעוכב, יחד עם 4 נוספים, ביניהם "ילד בן 15", כדבריו, במחסום טורה משעה שלוש וחצי עד שמונה וחצי בערב. עכשיו הגיע לביתו. מפקד המחסום, ע', ערבי כפי שק' חזר והתעקש להדגיש, חשד בהם שלא עברו בבוקר דרך המחסום, אלא בפרצה שלידו. ק', בן 54, טען שהוא כבר מבוגר ולא תמיד רושמים אותו כשהוא עובר בבוקר במחסום. לדבריו ע' דיבר אליו בגסות ובאיומים (הכל רשום ומתועד אצלנו) וכששיחרר אותו בערב - החזיר לו את רק את תעודת הזהות והטלפון אך לא את רישיון המעבר שתוקפו פג בימים אלה. הוא אמור לקבל רשיון חדש, אך חושש שע' ימנע זאת ממנו. אמרנו לו שטילפנו למת"ק אך לא נענינו ולרגל החגים גם לא היה עם מי לדבר עד יום רביעי.
כביש 611 מחריש למחסום ברטעה
בשעה 14:50, עצרנו כדי לצפות בחיזיון הסוראליסטי של חציית גדר ההפרדה דרך הפרצות, שהתרחבו בינתיים, ליד הכפר הפלסטיני קייקיס (Qeiqis). אחר כך חצינו את מחסום ברטעה שהיה מעט פחות עמוס מכרגיל במכוניות.
15:15 מחסום יעבד-דותן
המחסום היה רגוע ולא מאויש, בניגוד להערכתנו שנראה חיילים רבים בשטח בעקבות ארועי ג'נין. המכוניות עברו במחסום ללא עיכוב. נהגים בירכו אותנו לשלום. במטע הזיתים לצד הדרך למבוא-דותן עסקו שני גברים וילד באיסוף בקבוקים ריקים. הם ברכו את מרינה ב"תהיי בריאה," בזמן שרותי הלכה לבדוק את מצב הזיתים במטע דרומית למחסום. בכל האזור הזה אין זיתים השנה.
בדרך חזרה, באמצע הדרך לאומריחה, החלטנו לסטות שמאלה לדרך חדשה לגמרי, שנפרצה בשדות הטבק (הפלסטיני) בעמק. נסענו עד שהגענו למחסום זרוע ברזל צהובה. התקדמנו מעט ברגל. מולנו על הגבעה בין עצים הבחנו בשני גגות אולי של צריפים. היינו רוצות לדעת מי גר שם ומי הרשה לו לפלס דרך על אדמת העמק הפוריה הזאת ששייכת ליעבד.
16:00 מחסום ברטעה-ריחן, צד מרחב התפר
לא נתקלנו במתח בטחוני במעבר למרחב התפר. חנינו מצפון למחסום, שוחחנו עם פועל שעובד במשתלה בברטעה המזרחית (הפלסטינית). שכרו ליום עבודה 150 שקל. בברטעה המערבית (הישראלית) היה מרוויח לדבריו אולי 200 שקל ליום. מ מספר אנשים מבוגרים יצאו מרכב הסעות גדול, היו כאלה שהתקשו לעלות אל תחילת מסלול המעבר הרגלי (השרוול) האינסופי. לפחות משם צפויה להם הליכה בירידה מתונה...
משאיות עמוסות יוצאות לאיטן ממתחם הבידוק. כן, אנחנו יודעות: שום דבר כאן לא בסדר. אנשי הביטחון חמושים ברובים שלופים. כל הזמן.
16:20 מחסום טורה-שקד
חיפשנו את המפקד ע', עליו סיפרנו למעלה. הוא לא נמצא. במקומו היתה מפקדת שהסכימה לרדת ממגדל השמירה (לאחר שהציבה שם מחליף) ולדבר איתנו, מלווה בחייל חמוש. סיפרנו לה על עלילות ע' והיא הציעה להתקשר למת"ק סאלם. שאלנו על הפרצות בגדר ממש מתחת לאפם ועל כך ענה לנו החייל: "בעזרת השם אנחנו תופסים אותם כשהם עוברים שם". אז אם אסור לעבור שם מדוע אינכם אוטמים אותן? תשובתו הדהימה-הצחיקה אותנו: "המחסום - זה של צה"ל. הפרצות - זה של מדינת ישראל". ושל מי כל הלכלוך מסביב? שאלנו (בפעם האלף). מתברר שיש גם בעל-בית ללכלוך והצביע על שלט: "לינום בע"ם, אחזקת קו התפר, בשירות משרד הביטחון". ננסה להתקשר גם אליהם אחרי החגים.