סיור במרכז ודרום ירושלים בהפוגת המלחמה
מחסום שיח' סעד – אנחנו בקשר טלפוני עם נציג מהשכונה. מאז 7.10 המחסום היה פתוח רק לעובדי רפואה ומורים בעלי תעודת זהות ישראלית (כחולה) בלבד. שום היתר רפואי או איחוד משפחות לא עבד.
עתה עוברים גם תלמידים בהיתר וכל בעלי התעודות הכחולות, פועלים עם היתרים אינם עוברים. דיברנו עם כמה תלמידות תיכון, שחיכו להסעה לתיכון בג'בל מוכאבר. הן רוצות להמשיך ללימודים גבוהים, כולל רפואה. אב מוביל את ילדיו לגן בג'בל מוכבר. הוא מספר על מצוקת הפועלים שאינם מורשים לצאת לישראל למרות היתרי העבודה שלהם. המצב הכלכלי מחמיר, אין עבודה בשטחים.
סילוואן – הרחובות שקטים. כמאל מספר לנו שאמש היו חגיגות ובלגן בשכונה, לרגל חזרתו מהכלא של נער בן 14 במסגרת עסקת החטופים. המון מצלמות לצידי הכבישים בקרבת עיר דויד. החיפוש הארכיאולוגי אחרי בריכת השילוח נמשך בחפירת עומק, אבל גם אם לא ימצאו משהו אותנטי, מכינים כאן אתר תיירותי בקצה הדרומי של עיר דויד. אין מחסומים ביציאה לכביש סביב הר הבית, אבל הוסיפו שורות שורות של דגלי ישראל בכביש מסביבו. זו הפגנה צורמת של בעלות (חלקית בלבד) שכנראה עושה טוב למישהו.
נסיעה דרך ראס אל עמוד ואבו דיס למחסום הזיתים – הרבה דגלים בדרך. ליד התנחלות מעלה הזיתים ניצב שלט של "ביחד ננצח". חנויות פתוחות, רחובות די ריקים.
מחסום הזיתים, שהעביר הולכי רגל פלסטינים מדרום-מזרח סגור ומסוגר. 3 מוניות מצפות לנס (לנוסעים). חנה ניגשת לעץ הזית שקמל סופית – הסמל נאמן למציאות.
אנחנו חוזרות לדרך חברון כדי לעלות על כביש 60 ולבקר את משפחת דאדואה בפאתי אפרת/אל ח'דר. בשבוע שעבר נגזר דין להריסת ביתם המשופץ לתפארת בידי השופט שטיין מבית המשפט העליון (ראו הסיפור העצוב בסוף הדוח).
העבודות להכפלת כביש 60 והוספת שלוש מנהרות נעצרו בגלל שאין כניסה לפועלים מהשטחים הכבושים. יש פקקים בכניסה לירושלים וכך קורה שגם המתנחלים מגוש עציון, חברון ודרום הגדה, סובלים מהמלחמה...
בני משפחת דאדואה (נפוז ובעלה ושבעת ילדיהם) שמחו לקראתנו, למרות שלא הודענו על בואנו מראש (לא רצינו להבטיח). ישבנו עם כל המשפחה לכוס תה (הפעם הבעל נגלה לעינינו לראשונה). לחנה זה ביקור ראשון בבית. היא נתנה לנפוז ולבעלה הוראות מדויקות איזה מסמכים הם צריכים להביא לה,כדי שתוכל לטפל בהיתר בשבילו לטיפול אונקולוגי בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה.
אין ספק, השבוע האחרון היה טראומטי בשבילם מאוד, אך נראה ששלושה החודשים שנגזרו להם עד תחילת סכנת ההריסה, מאפשרים עדיין לכולנו לקוות שנוכל לשנות את רוע הגזירה – לא במישור המשפטי כמובן.
קראו את סיפור בית המשפחה וקשרינו עמם. יש לו כותרת: "אין צדק ואין רחמים".