מחסום בית לחם, הצד הפלסטיני - יום השישי השני של רמדאן
כמו בשבוע שעבר ובהרבה ימי שישי ברמדאן בשנים קודמות נאלצנו לחנות במרחק מהמחסום. לעומתנו המתפללים בקבר רחל עברו את מחסום מג"ב בדהירה מהירה. להפתעתנו גילינו כי נשים עוברות דרך שער הברזל שבחומה ועולות ישר לאוטובוס שחנה ממש מול היציאה. אנחנו עברנו דרך היציאה בה חוזרים בימים כתיקונם לכוון בית לחם. גם השבוע איש לא התעניין בנו. הפעם היו הרבה יותר אנשים בדרכם לתפילה. בשל הלחץ פתחו את המעבר שבו אנו משקיפות, שהוא לגברים בלבד, גם לנשים. כפי שכבר דיווחנו אין יותר אישורים בניר – הכל באפליקציה מהטלפון. רק הנשים הזדהו עם תעודת זהות. המעבר היה מהיר מאד – קבוצה קבוצה "בכדי לא ליצור לחץ".
כידוע נשים אינן צריכות אישור למעבר – בתאוריה כיבושית כמובן. פגשנו שלוש נשים צעירות שסורבו כניסה. אחרי ברור של יהודית הסתבר כי הן שתי אחיות וחברה. אחת האחיות מצאה עצמה לפתע מונעת שב"כ בעוד אחותה "נקיה". הבחורות היו נרגשות מאד. האכזבה הייתה עצומה. ניסינו לעזור אך נוכחנו כי המחשוב גרם לכל ניסיון להתערב במקום לבלתי אפשרי.
הגענו למסקנה כי אין טעם בעמידה ארוכה במקום, ביחוד כי לא ניתן לעזור או לשנות דבר והחלטנו לעזוב. נזכרנו בשנים שיכולנו לעבור ממש לצד הפלסטיני, לשבת שבת אחיות יחדיו עם השוטרות הפלסטיניות וממש לעזור למעוכבים להגיע לתפילה.
ביציאה נאלצנו לעבור דרך המעבר שבו עוברים הפלסטינים מדי יום. גילינו שיש בית שימוש במקום – לנשים ולגברים. שרותי בול פגיעה מלוכלכים מאד! הפלסטינים מציגים ביציאה את תעודות הזהות והחייל בעמדה בודק שוב במחשב, מה שמעכב את היציאה. כולם ממהרים מאד ומתעצבנים. ביקשו מאתנו לתת להם קדימות והסכמנו כמובן. אנחנו הצגנו רק את התג. מעוכב אחד ביקש את עזרתנו. ניסינו לתת לו את המספר של סילביה, אך הוא כבר מכיר אותו וכנראה לא הצליח להשתחרר מהמניעה.
עברנו אל מחוץ למחסום – לא ביציאה הרגילה אלא בצד המזרחי שסגור בימים כתיקונם. על הקירות מודעות גדולות של משרד התיירות – בקרו בים המלח, בעיר דוד, בתל אביב בחיפה – בישראל. עושים צחוק?? הפלסטינים היו שמחים אולי לבקר בכמה מהמקומות הללו יש רק בעיה קטנה – משטר ההיתרים
.
בחוץ המוני אנשים בדרכם לאוטובוסים. שוטר שמכיר אותי קרא לנו והעביר אותנו שלא דרך המוני האנשים. האוטובוסים מתמלאים בקצב מהיר. ניסינו לברר איך מתבצע התשלום עבור הנסיעה וקיבלנו תשובות שונות. נהג שנשאל טען כי הנסיעה בחינם על חשבון משרד התחבורה. אנשים ששאלנו טענו כי משלמים על האוטובוס תוך כדי נסיעה. ננסה לברר מה נכון.
מחסום בית לחם – אחה"צ (16:00) – 17:30.
חזרתי למחסום עם שתי חברות מבית סאחור. האוטובוסים המחזירים את המתפללים מגיעים זה אחר זה ברצף. השער בחומה עדיין פתוח וחלק מהאוטובוסים עוצרים שם והמתפללים יכולים לעבור ישירות למגרשי החניה של האוטובוסים והמוניות בדרך הביתה. הירידה מהאוטובוסים איטית מאד – נשים, ילדים, זקנים ותינוקות יורדים לאיטם – הפקק היה ארוך מאד. החברות ירדו וגמעו את שארית הדרך ברגל אך אני ומכוניות פרטיות נוספות היינו תקועים בין האוטובוסים ללא תזוזה. במצבים כאלה אין טעם להתעצבן וניצלתי את המצב "להשתתף" ב"הצגת החיים" הרמדאנית. חגיגה אמיתית של העם הפלסטיני על כל מרכיביו. אווירה ממש מיוחדת - יש הרגשה כי העולים לאל אקצא קיבלו תמורה רגשית ודתית שמחפה על כל הסבל הכרוך בעלייה. הכיבוש עוד לא נעלם ועל חופש הדת אין מה לדבר לצערנו.