ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ג' 30.6.09, בוקר
סמדר ואני הגענו למחסום ב- 04.00. ראינו בסידור העבודה שדליה ג. ורעיה י. מסודרות למשמרת שחר ורצינו להכירן. הפועלות המבוגרות ישבו בראש תור הממתינים וכששמעו את המואזין מאירטאח ופרעון קורא להתפלל ב- 04.00 החלו להתפלל. ראינו בחושך שתור הממתינים ארוך ונמשך עד לסככות בהן מוכרים אוכל. הבודקים הכניסו אנשים במהירות ועד השעה 05.20 כבר לא היו הרבה ממתינים בתור. שמענו צעקות מתך המתקן ונראה לנו שהבודקים רוצים להעלים את הפועלים מעינינו ומכניסים אותם מהר למתקן בו הם מצטופפים ודחוסים אך אנו לא יכולות לראות - או לצלם - זאת.
הצפיפות והדוחק בפנים גורמים להם נזק גופני ונפשי. שלשום קיבל פועל התקף לב וצריך היה לפנותו לבית-חולים. בערך ב- 05.20 הופיעו רעיה ודליה וסיפרו שהן רצו לצלם את הפועלים היוצאים מהמתקן ורק אח"כ באו אלינו. הן סיפרו שזה ביקורן הראשון באירטח.
לאחר שיחה עם רעיה הסעתי אותה ואת סמדר למגרש החנייה של צוות המתקן. ניגש אלינו שומר עם נשק ואמר לנו שאסור לנו לחנות כי השטח הוא פרטי. הוא דרש מאיתנו לעזוב את החנייה בטענה שמדובר בשטח פרטי. שאלתי אותו של מי השטח והוא ענה "של מודיעין אזרחי". אמרתי לו שזה שטח אזרחי ולא צבאי ומותר לנו לעמוד שם. הוא אמר שהוא הולך לדבר עם המנהל והסתלק מבלי לחזור אלינו.
לאחר רבע שעה המשיכו רעיה ודליה למחסומים אחרים. גם אנחנו עזבנו ונסענו למחסום אייל.
הגענו למחסום אייל בסביבות השעה 07.00. ראינו כ-300 פועלים ברחבת החנייה ביציאה ומכוניות רבות ממתינות להם. חלק חיכו לאלה שהיו עדיין בבדיקות במתקן. המתקן חדש לגמרי. מיום א' כל הפעילות במתקן מבוצעת על ידי קבלן פרטי. לא ברור מי הקבלן.
באייל אין אפשרות לראות מהצד הישראלי את הפועלים הממתינים בתור להיכנס למתקן. נראה לנו שהמתקן תוכנן מראש כך שפעילות "מחסום ווטש" לא תראינה מה קורה לממתינים. שוחחנו עם כמה פועלים ביציאה. הם סיפרו שאסור להעביר באייל שום נוזל , אפילו לא מי-ברז. הם הראו לנו את שקיות האוכל והסביר מה מותר להביא. אסור להם להביא קופסה טונה, שום אוכל בפחיות. אסור להביא קפה, סוכר, שמן זית, אוכל מבושל מהבית. נקניק, הם אמרו שהאוכל אינו מספיק להם. רבים התלוננו שהם נשארים רעבים במשך כל יום העבודה. הם סיפרו שבתוך המתקן הם עומדים בשני תורים, אחד לצעירים ואחד למבוגרים. תור בצעירים מתקדם לאט כי רובם עוברים בדיקות נוספות. לעתים הבודקים משאירים אותם בחדרים למשך שעה וחצי. בחדר קטן מצטופפים לעתים 30 או 40 אנשים.
הפועלים סיפרן שהמתקן נפתח ב- 04.30 . רבים אמרו כי מצבם היה טוכ יותר כשהצבא תפעל את המתקנים. והרשה להם להכניס כלי עבודה. אוכל, שתייה. ואפילו להביא ילדים לחופש בישראל בחניה ראינו רק בירזיה אחת שמתוך 4 ברזים פעלו בה רק 2 שהיו חמים בנוסך מצאנו 2 מבנים שאמורים לשמש כשרותים. בשניהם אין אסלות ורבים עושים צרכיהם על הרצפה. בסביבות השעה 08.00 עזבנו את המקום שנותרו בו כ- 200 אנשים בלבד.