מעבר אייל, יום א' 9.8.09, בוקר
4.03
בדרכנו למעבר איל אנו פוגשות בזרם של יוצאים שמחייכים לקראתנו, מברכים אותנו בשלום ומדווחים לנו שהיום טוב, עוברים מהר, ומאחלים לעצמם שכל יום כך יהיה. אנו מצטרפות כמובן לאיחולים. ככל שאנו שוהות זמן רב יותר במחסום, הבעת פני העוברים משתנה והופכת לדואגת וזועמת יותר.
4.25
זרם יציב של אנשים בקרוסלה.
4.40
טפטוף של יוצאים. אחד הפועלים אומר לנו שהסוחרים מעכבים את התור. הם אמורים להגיע ב-5.00, אך מגיעים קודם, והבדיקה שלהם והשהייתם לאחר מכן עד 5.00 אורכת זמן רב. בהמשך המשמרת שלנו היו קטעים בהם היתה זרימה מוגברת של יוצאים וקטעים בהם יצאו אנשים בודדים.
5.03
אשה מבוגרת פונה אלינו, בעברית המועטה שבפיה היא רוטנת: מאד קשה!
5.05
בחור ניגש אלינו, מספר שנכנס לחדר השיקוף עם עוד שניים והרגיש מאוד רע בפנים, כאילו עיקצוצים בידיים.
אדם מבוגר מצביע על אשה שצועדת בחצר לכיוון החזרה לשטחים ואומר שהוא חושב שהיא לא הסכימה להבדק במתקן השיקוף ולכן נאלצת לחזור כלעומת שבאה. אחרים מתלוננים על החדר הקטן, הצפוף, שהבדיקות בו אורכות כעשרים עד שלושים דקות.
5.10
אדם שמזדהה עם האוטוריטה מסביר שניתנה הוראה לפועלים לא להעביר מוצרים מסויימים וזה מתקבל על דעתו. אחר לעומתו מתלונן על החרמת האוכל ושואל, בהקשר לחבר שלו שלא ניתן לו להעביר שמן, זיתים וטרמוס, אם המוצרים שלא עברו נשמרים במקום ואפשר לקבלם כשחוזרים מהעבודה. הבטחנו לברר את העניין ולהודיע לו, עדיין אין לנו תשובה.
5.15
2 אנשים בחצר הסגורה. נמצא משהו לא תקין בבדיקתם ומחכים למת"ק שיפתח ב-8.30. לחכות עוד 3.15 ש' לפחות נוסף על הזמן שחיכו ושהו בבדיקות עד עכשיו, וכמובן הפסד של יום עבודה - מדברים על כך בשויון נפש, הרי זה חלק מהרוטינה של חייהם. פונה אלינו אדם, מבקש עזרתנו בקשר לבעיות עם מעסיקו (לא פרט). הפנינו אותו לקו לעובד. 2 קבוצות של מתפללים: אחת ליד היציאה מהקרוסלה, שנייה, גדולה, עם מנחה, בירכתי החניון.
5.30
היוצאים מדווחים לנו על תור ארוך ביותר ואי שקט בחוץ. אנו מחפשות דרך לראות פעם את התור, שהמתקן המפלצתי בנוי כך שימנע מאתנו לראותו. פלשתינאי מדריך אותנו לנסוע לכיוון חורשים, משם לדבריו נוכל לצפות בתור. נסענו, אך זה היה מסע סרק, לא הגענו לשום מקום שיכולנו לראות ממנו את התור.
5.35
אבו שאדי שאתו אנו בקשר מעת הגעתנו למחסום מספר לנו שהתור ארוך ביותר ולא מתקדם. התקשרנו למת"ק, הבטיחו לברר.
5.50
אבו שאדי מתקשר שוב, נסער, אין התקדמות ובתוך המתקנים אין נבדקים. התקשרנו שוב למת"ק, נאמר לנו שנמצא במקום נציג מת"ק
, לא ראינו בכל המשמרת מישהו מהמת"ק וגם לא מישהו מהחברה האזרחית שפועלת במקום.
6.15
התקשרנו לאבו שאדי, עדיין תור ארוך מאד. איש המת"ק שהתקשרנו אליו הפעם, כעס על שאנחנו מפריעות להם בעבודתם, עם זאת הבטיח להתקשר למחסום.
6.30
העומס הוקל.
7.07
אדם יוצא מהמחסום, אומר שהיה טוב, למזלו לא נבדק. אחר, סוחר, טוען שהיה שעה במחסום.
פועל יוצא זועם: בלגן, מ-4.30 אנו מחכים. אחר מתלונן ששעתיים חיכה. בחור שצועד במהירות לעבר החניון צועק לעברנו שחיכה 4 שעות, אך אחר מפריך את דבריו, טוען שהוא כמעט ולא חיכה.
אבו שאדי מוסר לנו שעברו היום בין 3800 ל-4000 איש.
7.23
בחור ניגש אלינו ומספר שביום חמישי שהה עם עוד 7 בחדר הקטן במשך שעה וחצי, ולאחר מכן עוד רבע שעה בחצר הסגורה. לכל השמונה ניתן לצאת לאחר מכן.
7.30
המסה של הפועלים עברה, זליפה של אנשים. אנו עוזבות.
לסיכום:
התלונות היו בעיקר על חדר הבדיקות הקטן, הצפוף ועל חדר השיקוף.
אנשים רבים התלוננו על החדר הקטן. אנשים שוהים בו בצפיפות
במקרה הטוב במשך 10 ד' ובדר"כ לדבריהם, 20 או 30 ד'. אין הם
מבינים מהי הבדיקה ומדוע נמצאים שם זמן כה רב, מה שעוד מגביר את הקושי
שלהם להיות שם.
רבים חוששים מחדר השיקוף. איך, ע"ס מה הם יכולים לתת אמון שישראל תעמיד
בשבילם מתקני בידוק שאינם מסכני בריאות?