עזון עתמה, יום א' 6.12.09, בוקר

8:30
 מצב מדכא!בתור למעבר עדיין דחוקים כ- 30-40 איש. ממולם 5 חיילים זחוחי דעת. אנחנו מדברות עם פועלים שעברו ועדין מחכים להסעתם לעבודה. הם מתארים לנו תמונה מדכאת: מזה כשבועיים, מאז התחלף צוות החיילים (יחידת הצלה וחילוץ של פיקוד העורף), נוהגים בהם בשרירות, בהתעמרות ("כמו אל חיות").

אנשים שעברו שדיברנו איתם מחכים מאז 5:30 ו- 6:30 (3 שעות!), מפסידים יום עבודה.הקבלן לא מעונין בפועל שיתחיל יום יום עבודתו ב- 10:00 בבוקר. בין הפועלים כאלה שעמדו בתור בכניסה המזרחית לכפר ("למטה") כדי לעמוד שוב ביציאה הזאת.

מתארים לנו את התנהגות החיילים בכניסה לכפר, את ההתייחסות המשפילה לנשים שצריכות להצטופף בתור עם עשרות גברים, את הגסות.

אחד האנשים אמר לנו שצריך להחליף את שם שער היציאה ל"שער המוות"^*. אחר, אחוז יאוש, העובד כסדרן במפעל, מסביר שהמפעל, שצריך להתחיל לפעול ב-6:30, עומד סגור עד להגעתו. "אבל יהיה לזה סוף. צריך להיות לזה סוף" - אומר הוא.

אחר, במר שיחו מדבר גם על חדר הבדיקה שהם מאמינים כי הוא מסרטן, והוא מתאר כמה אנשים שחלו בסרטן בעקבות זאת. אף כי אמונה זו מופרכת מן הסתם האם אין דרך/צורך להרגיע את האוכלוסיה הפלשתינאית בנושא?