דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ד' 10.10.07, בוקר
0530 - 0930
מחסום סנסנה 05:30 - מהצד הישראלי אנחנו רואות פועלים שיוצאים. מהצד הפלסטיני כ-150 אנשים מחכים ליד הסככה בחוץ, שנכנסים לשרוולים בקבוצות של 10. משך הבדיקה לכל פועל - כדקה. שתי עמדות הבדיקה עובדות והכל מתקתק. עד 07:00 לא יהיו יותר פועלים במחסום.
ועדיין הלב נצבט מהכיעור, מהאלימות, מהאדנות שמשדר המבנה הזה. מהכוח שניתן לחיילים כה צעירים לדבר אל אנשים בחוסר נימוס בסיסי. גם עלינו הם צועקים: "נשות ווטש צאו מהמחסום, אם לא - נסגור את המעבר".
כל המחסום נראה לא כמקום שמברך את הבאים למדינת ישראל אלא כבית כלא עם גדרות ופילבוקס וכל כך הרבה רובים. מין מראה של אגרוף קפוץ מלא אלימות ורק הנצרה עדיין לא שוחררה. הפלסטינים כל כך מורגלים. כל כך נראים סבלניים . ומה הפלא - מוכרחים להתפרנס. רק אלינו הם באים בטענות: "למה אתן לא באות כל יום? בשום דבר אתן לא עוזרות". ואני בשקט חושבת לעצמי שאני רק אפגין סולידריות ואביע את המחאה וכל היתר... אם בכלל אצליח לעזור במשהו זה יהיה כמו משחת וזאלין להרגעת הכיבוש - שהוא המחלה הממארת.
כביש 60 כביש 317 כביש 356 - כל הפילבוקסים במקום, כל החסימות במקום, כל תלוליות העפר כל הבטונדות במקום ואין אנשים, אולי בגלל הרמאדן, אולי בגלל השעה המוקדמת. אין עבודה בשדות כי מחכים לגשם הראשון. מחר ערב עיד איל פיטר.
חברון חברון זאת עיר שמוציאה את הרוע מבני האדם. פשוט כך. כמו תיאטרון אבסורד. כל צד מהשחקנים משחק את התפקיד שלו.
גבעת החרסינה - הילדים הולכים לבית הספר ברגל כל יום שני ק'"מ. ילדים זאטוטים. הכביש שמוביל לבית שלהם הוא כביש אפרטהייד ואסור לעבור עם מכונית מאזור H1 לאזור H2. חיילי משמר הגבול לוקחים את תעודות הזהות שלנו לבדיקה ובינתיים אנחנו הולכות לבקר את המשפחה שגרה ממש צמוד לבסיס משמר הגבול שם ומאחלות להם רמאדן כארים. המצלמה שתן להם ארגון בצלם עובדת ומאז שהיא שם - הבנות הצעירות כבר לא סובלות מהטרדה של החיילים!
מחסום בית מרקחת - הילדים רצים במהירות דרך המחסום אל בית הספר לבנים. ילד פצוע מגיע על כיסא גלגלים והחייל יורד ופותח את התלתלית ונותן לו לעבור. מגיע ג'יפ צבאי עם אוכל לחיילים. החיילים סוגרים את דלתות המחסום ואוכלים לא לעיני העוברים והשבים. רמאדן הם אומרים לנו - ושמחנו על ההתייחסות האנושית. חייל אחד עומד בחוץ ומפעיל את המחסום.
מחסום תרפ"ט - חייל אחד עומד בחוץ ופותח את הפשפש למורות של קורדובה. יתר הילדים עוברים במחסום ללא בעיות. יותר ילדים הולכים לצד של חברון H2. גם המנהלת מספרת לי שפחות ילדים נרשמו לבית ספר קורדובה השנה. ה"טרנספר מרצון" והתעללות - הצליחו. יותר ויותר משפחות פלסטיניות נוטשות את אזור H1.
מחסום תל רומיידה - עוברים ללא עיכובים.
הפילבוקס שליד בית הקברות היהודי השארנו את מספר הטלפון שלי לבעל המכולת למקרה שיהיו בעיות. מוניר הנהג שלנו אומר: עיר רפאים - שדים גרים כאן.
מחסומי מערת המכפלה - אין מעוכבים. ברחוב השוהדא עדיין מונחים הגדרות של פיקוד העורף - שארית מימי החג. אחת הפלסטיניות מזיזה גדר על מנת לעבור וחייל משמר הגבול צועק עליה - תחזירי את הגדר. לא התערבנו כי היא הלכה כבר.
תמיד קשה חברון.