מבוא דותן (אמריחה), עאנין, ריחן, שקד, יום ה' 27.5.10, בוקר
בכל המחסומים ראינו רק פלסטינים מאושרים*
מחסום עאנין 06:10
ברבע שעה איחור מתחיל המעבר מעאנין למרחב התפר. טיימור המת"קניק בג'יפ סופה לבן עושה חפיפה למחליף שלו יוּסף.
היום הקהל מתרכז בחלק התחתון של המחסום ולכן אנו לא רואות כמה אנשים מחכים. אנחנו יודעות שלא יותר מ-20 ורואות שהיום בודקים יסודי, שואלים שאלות, מעבירים מגנומטר, מרקידים. הפלסטינים הגברים כרגיל מקבלים אותנו בבוקר טוב ומה נשמע ואולי יש בגדים, אין, טוב, בפעם הבאה, הנשים מצטחקות והקטנים מתביישים. טיפות גשם גדולות כמו דמעות נופלות על כולנו מהשמים.
מי שיוצא ממחסום עאנין יכול להמשיך לתל אביב באין מפריע. אז בשביל מה המחסום?
מחסום שקד 07:00
כל הקבועים של שעה זו כבר ממתינים לתחילת ריטואל הבוקר. בצד מרחב התפר ממתין הבנקאי במכוניתו, מנהל בית הספר במכוניתו, תלמידים בוגרים ותלמידים זאטוטים ועוד מספר רכבים. בצד השני ממתינים כ-20 פועלים ליד הקרוסלה, עדר עזים ממושמע, ומספר רכבים. התלמידים הבוגרים בלי ילקוטים – יש בחינות סיום השנה ובקרוב החופש הגדול.
מי שיוצא ממחסום שקד יכול להמשיך לתל אביב באין מפריע. אז בשביל מה המחסום?
מחסום מבוא דותן 07:35
חיילים שמעודם לא שמעו עלינו ניגשים לברר וחוזרים על עקבותיהם. חייל חמוש מכוון את נשקו כללית לכיוון שלנו..
תנועה ערה ליעבד ולג'נין ובחזרה למחסום ריחן. אם החייל עוצר מכונית לבדיקה (אקראית) מייד נוצר תור צפוף משני הצדדים. לפי המכוניות הבאות מג'נין עכשיו נוסעים לברטעה בעלי העסקים שפרנסתם יפה. בברטעה מתלוננים שהמקומיים לא נהנים מהפריחה של עיירת השוק הזו כי רוב הבלבתים הם מיעבד או מג'נין.
מחסום ריחן 08:15
כרגיל מגרש החנייה מפוצץ ברכבים של העוברים לברטעה. הרבה מאוד ג'יפים עירוניים חדישים.
אדם מבוגר, נראה מדוכא, בעלים של פחמייה שנכלאה במובלעת התפר, מבקש עזרה. הוא רוצה להישאר לישון בפחמייה. זה העסק שלו ואי אפשר להשאירו ללא השגחה. לא מצליח לקבל אישור לינה במרחב התפר, למרות שזו אדמה פלסטינית לכל הדעות.
בחור בן 32 סימפטי ולבוש נאה מגולל את סיפורו העצוב. פעם עבד בישראל, כמחסנאי בסלקום, בצביעת בתים. הביא 300 ₪ ביום, התחתן והוליד שני ילדים (ולא יותר, אין כסף). פתאום הודיעו לו שהוא מנוע כניסה לישראל. אבל לברטעה המזרחית אישרו לו לעבור עם ציון מיוחד באישור "למרות המניעה". עבד בברטעה, הרוויח פחות אבל עבד. עכשיו לא נותנים לו לעבור אפילו לברטעה. עכשיו הוא כלוא בצד המזרחי של גדר ההפרדה, נוהג ברכב לא שלו, מרוויח פרוטות. המובלעת הפלסטינית שנוצרה היא מחוץ לתחום בשבילו, אולי מפני שפעם, לפני שנים, סירב להיות משת"פ. הוא אומר: אם הילד חולה אני מחכה עוד כמה ימים עד שאני לוקח אותו לרופא, אולי בינתיים יבריא. אוכלים רק אוכל בסיסי, אין כיף בשום דבר. מה אתם עושים, הוא שואל ומצביע על התג שלנו, בשביל זכויות אדם? בתכל'ס כלומר. גמגמנו. בתוך כך עאטף בא ומכבד אותנו בפיתה אש תנור שאשתו הכינה ושמן זית. הפעם שכח להביא זעתר.
אנשים נקשרים אלינו ואנו נקשרות אליהם בעבותות של עצב.
-------------------------------------------------------------
*שקיבלו אישורים