ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ג' 18.1.11, בוקר
3.55-5.30 אירתח.
המחסום הופעל החל מארבע לפנות בוקר. תחילה פעלו 4 עמדות אבל תוך זמן קצר הופעלו 6, וזרם האנשים היה מהיר ורציף. לא היו הפסקות יזומות במשך כל משך שהותנו שם. אנשים אמרו שהבדיקה נמשכה למרבית האנשים כ5-7 דקות. אנשים ספורים עוכבו לבדיקות ארוכות יותר, שגם הן לא נמשכו הרבה מאוד.
עד לשעה 5.15 עברו מרבית האנשים והנשים. גם המתנדבים של ארגון הכנסיות, שהשקיפו במשך 6 השבועות האחרונים מן העבר האחר של המחסום אמרו כי זה היה בוקר מהיר במיוחד.
חלק מן האנשים שעברו יחסו זאתלשביתה שהייתה במחסום ביום א לפני חודש!
בתקופות קודמות אנשים יצאו והתפללו בקבוצות לא גדולות. היום המתינו רבים ונקבצו יחד לתפילה מאורגנת של כ 400-450 אנשים.
כמעט כל הנשים שהגיעו היום היו מבוגרות למדי ואף יותר מכך, היו נשים צעירות ספורות, וכולן היו כהות עור. זה בהחלט מצב שונה מן הזכור לנו בקייץ.
מה שמענו מאנשים במחסום:
תלונות ספציפיות:
-על בדיקות ממושכות ודקדקניות שארעו בתקופות שלפני החגים היהודים והמוסלמים.
-תלונה מתמדת על איטיות המעבר ביום ו בבוקר.
-בקשה דחופה להגנה סבירה יותר מפני הגשם:
א. במסלול הכלוב המרושת המוביל למחסום עצמו
ב. במגרש החנייה הפנימי שבו ממתינים הפועלים להסעות
ג. בקשה לאפשר למוניות המחזירות אותם לאחר יום העבודה להוריד אותם במגרש הפנימי, כדי שלא יאלצו ללכת ממגרש החנייה החיצוני והמרוחק למדי, כשהם חשופים לרוח ולגשם.
אנשים אמרו שהם חיים כמו חיות
- נעים ואוכלים כשמתירים להם, יוצאים מביתם כששום נפש, ובמיוחד ילדיהם, אינה ערה, וכשהם שבים תכופות הילדים כבר לפני השינה, וגם עליהם ללכת מוקדם לישון כיוון שהם קמים כה מוקדם.
5.45-6.30 אייל
החלטנו לנסוע לראות כיצד הדברים באייל. גם שם חלק לא מבוטל מן האנשים כבר יצאו מן המחסום עצמו עוד לפני שהגענו, אף כי עדיין נמשך זרם יוצאים דליל במקצת. באייל נבנתה סככה גדולה, מוגנת משלושה כיוונים. אנשים הסתופפו שם וגם תחת הגגון של מבנה עץ דמוי בקתה המשמש למכירת שתייה וסנדביצים. המכוניות מורשות לחנות במגרש הפנימי, אבל יש מרחק מה מן המגרש למקום היציאה מן המחסום.
ניכר ובולט כי יש צעירים רבים יותר בקרב העוברים באייל לעומת אירתח. אנשים יכולים לבחור היכן לעבור ומנין לחזור. הם סוברים שבמחסום אייל עוברים פחות אנשים וכי הבדיקה שם בסך הכל מהירה יותר מאשר באירתח. נראה שרבים יותר באייל עובדים במקומות עבודה המספקים להם הסעה קבוצתית, והם ממתינים בחבורות להסעה זו. כיוון שאין לדעת כמה זמן יתמשך המעבר במחסום הם נאלצים להגיע מוקדם מאוד למחסום ,ואם המעבר מהיר, להמתין לאחר מכן, מרביתם בחוץ, עד להסעות המגיעות בדרך כלל בין שש לשש וחצי.
מה שמענו מאנשים במחסום:
היו תלונות ספציפיות:
-אנשים התלוננו שאין נקוז בשטח הסככה ומסביב לה, כך שבעתות גשם היא מוצפת כולה תוך זמן קצר.
-גם כאן אנשים דברו על הימים הארוכים שלהם כדי לעבוד.
איש שאמר “אני מן הדרום דבר מרה על החרמת אדמות, הרס מגורים וריסוס שטחי גידול בידי מדינת ישראל. הוא המשיל את יכולת מחסום ווטש לעזור כמי שיכול להוסיף מעט מים לביצה, כך שהבוץ פחות דחוס, ותו לא.
בשיחה עם קבוצה העובדת בתחזוקה במערכת הרפואית באו לידי ביטוי יאוש עמוק מן הסיכוי לשינוי: שאלו- למה אתם צריכים אותנו כאן? וכשענינו ”לעבודה זולה” אמרו- לקחו לנו את האדמות והעבודה. אין לנו ברירה. אדם אחד אמר- הייתי מוכן להמתין עשר שעות ביום כדי שישיבו לי מטר של אדמה. שאלו- למה אתן עובדות במחסומים- השבנו שהדיווחים שלנו מופצים ואנשים רבים יותר בישראל למדים מה קורה. שאלו- וזה עוזר? אמרנו כי הדברים מופצים גם בחו”ל, ואולי כך יופעל לחץ מבחוץ על ישראל. שאלו- וזה עוזר? אמרנו כי בשל הלחץ מבחוץ הסירו מחסומים אחדים. אמרו: כן, מורידים מחסומים, ובמקום זה המתנחלים מצויים בכל מקום, ולוקחים עוד ועוד אדמות.