ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן, עאנין, יום ה' 9.5.13, בוקר
שני סיפורים בנאליים על רשעות ואטימות
0605 מחסום עאנין
תושבי עאנין יצאו מהמחסום בקצב קבוע אך איטי. החיילים היו "בסדר" אבל בדקו בקפידה כל שקית קטנה, מקומטת. המטרה: למצוא את מי שמתכנן לצאת ממרחב התפר (הפרוץ לעבר ישראל) בניגוד להרשאה שבאישור אשר בידו. "אם יש הרבה אוכל בשקית לא נותנים לעבור!" אומר אחד ומתגאה: "אני ערבי ואני אוהב לאכול הרבה לחם! וזה מה שיש לי בשקית." אבל הרבה לחם זה תמיד סימן חשוד למישהו שמתכנן לשהות איפשהו יותר מ-8 שעות), גם בגדים חגיגיים מעידים תמיד על כוונות זדון נסתרות, ולמטעֵן טלפון בכיס יש רק אפשרות פח"עית אחת. אתם צריכים לראות איך המקומיים מתמודדים בכל מיני שיטות עם הערנות של החיילים.
רשעות:
מהמחסום יוצא מ' והפעם לא שואל אם הבאנו בשבילו בגדים. בשבוע האחרון עשו לו בעיות בשובו אחה"צ לכפר עם בגדים שמקבל מאיתנו ומציאות שמצא או קנה בפרוטות במרחב התפר. ביום שני האחרון (6.5) לקחו ממנו את אישור המעבר כעונש על ניסיונותיו הבלתי נלאים להעביר לכפר טלוויזיה שקנה לדבריו ב 30 ₪ ועוד כמה שקיות בגדים. לקחו האישור והורו לו לבוא למת"ק סאלם ולסדר אישור חדש. מ' השאיר את כל המציאות ליד המחסום וחזר לביתו בידיים ריקות. למחרת ביום שלישי הלך למתק סאלם, התייבש 5 שעות במסדרון ולבסוף אמרו לו "עכשיו לך הביתה ותחזור ביום ראשון לסדר אישור". הקצין פ' ממת"ק סאלם הסביר לי שהאקט הזה נועד ללמד לקח למ' לפני שיחשוב שוב להעביר "חפצים אסורים למעבר במחסום חקלאי". בסיוע חנה הועברה בעל פה תלונה חריפה ומיידית לגורמי המינהל האזרחי, שהתערבו והורו למת"ק להשיב לאלתר את האישור למ'. יום אחר כך, ביום חמישי הלך מ' וקיבל ללא שהיות את הנייר היקר.
0640 מחסום ברטעה-ריחן
הדרך לכאן עוברת על כבישי כיבוש משובחים רחבי ידיים וריקים לגמרי.
15 רכבים מסחריים עמוסים בירקות ופירות למיניהם המתינו לבדיקה. עובדים עלו בשרוול ויצאו למרחב התפר בזרם קבוע.
0650 מחסום דותן-יעבד
הוסרה החסימה בכביש העולה בין הזיתים ליעבד ותלמידים מאמריחה והסביבה עברו בו בדרכם לבית הספר. המחסום מאויש, מכוניות עוברות כמעט ללא בדיקה לשני הכיוונים. דווקא טנדר טויוטה רשמי פלסטיני נבדק בקפידה. דגל ישראל מלוכלך ומסמורטט מתבדר ברוח.
0710 מחסום טורה-שקד
איפה הכסף? שאל שר האוצר לפיד כשהיה עיתונאי תמים, אז הנה תשובה: חלקו מפוזר במחסום טורה הקטן והמכוער והמתפוצץ משפע מסחרר ומיותר של מתקני הכוונה והסדרה באוריינטציה של מכלאה. לכל אלה מסר ברור: שחיתות (מישהו מרוויח כאן כסף מבוזבז!). בימים שהחיילים שוכחים להביא את המפתחות לכל המנעולים במחסום וכשהמחשב לא עובד – הולכי רגל ומכוניות חוצים את המחסום בכביש בלי להיבדק במיוחד, והמעבר מהיר ויעיל וכולם שמחים – אולי גם החיילים.
גם פה מתבדר ברוח דגל ישראל סמרטוטי.
אטימות:
ס' תושב טורה (בצד הפלסטיני/גדה של המחסום), יש לו 5 בנות ובן אחד. כשהיה הילד בן 12 וחצי זרק אבנים במחסום ונעצר לחודשיים, נשפט וקיבל על תנאי לתקופה מסוימת שחלפה ועברה. עברו 12 שנים והיום הילד הוא איש נשוי ולא מזמן אף נולד לו בן שנושא את שם הסב הגאה. הוא עדיין מנוע שב"כ מאז ילדותו ואינו יכול לעבור את גדר ההפרדה למרחב התפר. לא עזרו המאמצים להסיר את הנקודה השב"כית השחורה משמו. בעצם מה הבעיה? אדמות המשפחה נחתכו על ידי הגדר ונמצאות סמוך למחסום אבל בצד הרחוק, "הישראלי". ס' מזדקן וזקוק יותר ויותר לעזרת בנו היחיד בעבודות החקלאות. את מי זה מעניין.