בית לחם (300), יום ו' 12.7.13, בוקר
שישי ראשון של רמאדאן
התכנון היה ל20,000 אנשים. סטטיסטית זה אומר 400 אוטובוסים.
הדבר הראשון שראינו היה השטח הסטרילי שבין המעבר הישן שם הועמד מחסום ( בערך 200 מטר) ובין המחסום.
רוב רובם של הנכנסים ( להערכתי 80% או יותר) עברו דרך השביל המקיף ולא דרך המעבר והבידוק. כל הנשים עברו בדרך הזו. והגברים, שלא היה ספק כנראה לגבי גילם העולה על 40.
במעבר הבידוק עברו גברים, רובם בעלי אישורי כניסה ( בגילאי 35 - 40 צריכים אישור, בגילאי 16 - 35 אין אישורים, להוציא חריגים, עד גיל 12 עוברים עם קושאן, בגילאי 12 - 16 עוברים לפי שיקול דעת של החייל, כאשר המדיניות היא להקל) והזמן שנבדק היה 10 דקות בשעה 10:30 בערך.
נציג מת"ק
בדרגת סגן הגיע אחרי כמה מקרים של אי מתן כניסה... וספרתי מעט מאוד ( פחות מ 10) אנשים שהוחזרו כי לא עמדו בקריטריונים. כל אחד יכול לשמש סיפור.
המקרה הראשון היה של אב ובנו (13), שהחיילת החליטה לא להעביר. בטלפון הוסבר לי שיש צורך באישור ורק אחר כך סיפרו לי שזה עניין של שיקול דעת. ככה שיקול הדעת של חיילת (סמלת), שהבינה שאסור לשתות בזמן העבודה בפרהסיה ולא לצעוק על הפלסטינים, החזיר אב ובנו לביתם בשישי הראשון של הרמדאן.
אחר כך הגיעו שני בני 35-40 ללא אישור – הם הבטיחו להביא אישור בפעם הבאה וסירבו לחזור. הסיטואציה הייתה מאוד אבסורדית כי הם דברו באופן די בוטה בעוד הקצין, שדיבר ערבית טובה למדי, הסביר להם בנימוס שהוא מאוד מצטער אבל אין לו רשות להכניס אותם לירושלים ללא היתר ועוד הסביר שההיתר ניתן בקלות. הם שאלו אותי אם אני מזכויות אדם וכשעניתי בחיוב צעקו לעברי: "את לא שום זכויות אדם" .
למרות הכוחות הרבים שהיו במקום הקצין פתח את דלת היציאה ( לא דרך עמדות) עם תעודות הזהות והאיש נאלץ להיכנס פנימה ולקחת את התעודה. הוא וחברו ניסו למצוא עוד פרצה או אולי עמדה שאפשר לעבור דרכה ללא תועלת.
אחר כך הגיע אב ובנו אך לבן לא היה קושאן והאב קילל נמרצות גם את המעבר וגם את "זכויות האדם שלא עשו שום דבר".
עוד החזרה הייתה של איש בגיל 35-40, שהיה לו אישור בית חולים ליום ראשון אבל לא היה לו אישור כניסה לתפילה. "אשתי לא יכולה ללכת בלעדי.. אני בסדר הנה יש לי אישור.." היו חלק מהנימוקים שלו אבל זה לא עזר כי הוא נשלח כלעומת שבא ואילו אשתו המשיכה לירושלים.
לעומת זאת הותר לבן 39.5 לעבור ללוות את אביו, שכבר עבר דרך המעבר ההומניטרי, למרות שלא עמד בקריטריונים. הופתעתי.
בקיצור: חוץ משוטר מג"ב, שצעק במגאפון בחוץ לאנשים "יאללה אימשו" (יאללה זוזו), כי חשב שהוא חייב לסדר באופן זה את התור לאוטובוסים, והחיילת, ששינתה התנהגות, אנחנו לא היינו עדות לדרמות מיוחדות.
רמדאן כארים.