בית לחם (300), מת"ק עציון
מחסום בית לחם
6:35 – ערב רב של אנשים ומכוניות בחוץ. מיודענו אינו יושב במקומו הרגיל, סימן שהבוקר עמוס ולחוץ. בפנים 4 אשנבי בידוק פתוחים, וגם השער שבין האשנבים. האולם מלא. כאשר אני נכנסת לאולם מתנפל עלי השוטר, אדם מבוגר שטרם נתקלתי בו כאן בעבר, בדרישה כי אעמוד בחוץ ובטענה כי כאשר אני עומדת בפנים זה מפריע לו לבצע את עבודתו. מאחר והוא נטש את השער כדי לצעוק עלי, העדפתי שלא להכנס לויכוח עמו ולאפשר לו לשוב אל השער ולהעביר את האנשים. לכאורה הכל נראה רגוע בצד זה של המחסום, אך מהצד השני אנו שומעות כל הזמן צעקות. העוברים אומרים שהמצב רע. אחד אומר שחיכה משלוש, אחר מחמש וחצי. טוענים שיש עוד כ-2000 איש בחוץ והחיילים מעבירים אותם אחד אחד. בשלב מסוים השוטר עומד ומשגיח והמאבטח מעביר את האנשים בשער. כשהאולם מתרוקן הם סוגרים את השער, אך אחרי זמן קצר הם עוברים לצד השני של המחסום והאולם שוב מתמלא. העוברים מראים לנו שהם העבירו את האנשים מהשער המיועד לכניסה מישראל לבית לחם. בינתיים השוטר והמאבטח חזרו לאולם המלא ופתחו את השער. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים.
7:00 – רק עכשיו מגיע מיודענו. השעה מאוחרת מאוד עבורו והוא ממהר לדרכו. אומר שכך המצב כל השבוע. אנשים מאחרים ומפסידים ימי עבודה. נשים עוברות ומתלוננות בפנינו שלא פתחו מעבר הומניטרי. הן היו צריכות להצטופף ולהידחק עם הגברים. "מתנו", הן אומרות. כמה נשים מוסלמיות שיש להן אישורים לעבודה בכנסיות מספרות לנו שהן נדרשות לשלם כדי לקבל את האישור, בעוד מהנוצריות אין הכנסיות גובות תשלום.
7:20 – רק עכשיו נרגע קצת המצב, כנראה שמרבית האנשים כבר עברו. אנשים פונים ושואלים על הסרת מניעה, אנו מסבירות על המסמכים הנדרשים ונותנות את מספרי הטלפון של סילביה וחיה.
7:30 – אדם שפונה אלינו מספר שהחיילים הם שקובעים איך ייראה הבוקר של האנשים. אם הם עושים עבודתם ביעילות המעבר סביר והכל בסדר. אך בימים כמו היום לא פותחים מספיק שרוולים (המכלאות דרכן עוברים אל הקרוסלות והבידוק), לא מכבדים את האנשים, לא פותחים את השער ההומניטרי לנשים וכד'. הוא אומר שהמצב השתפר כשבאנו. בסופו של דבר היום פתרו את הבעיה ע"י הוצאת האנשים משער הכניסה, ללא בדיקה בכלל... עזבנו.
מת"ק
עציון
האולם מלא וגדוש באנשים המתנפלים על המכונה להנפקת מספרים. רעש והמולה. ככל הנראה באו הרבה אנשים שרצו להוציא כרטיס מגנטי, למרות שבימי א' מנפיקים כרטיסים רק מ-12:00. אנחנו עסקות בטיפול בפונים אלינו, חלקם כאלה שקבענו איתם מראש. בהעדרה של סילביה אנו מנסות לעזור במידת האפשר. לחלקם אנו נותנים את המספר של המוקד להגנת הפרט, בתקווה שיוכלו לעזור. אחרי כמה דקות אנו מבחינות שיש קצין בדרגת סא"ל וקצינה בדרגת סג"מ שעומדים ליד המכונה ומנסים לעשות סדר. הקצין מדבר בערבית, אומר לכולם לשבת, הם מוסרים לו את תעודות הזהות והוא מוציא עבורם מהמכונה מספרים. אך לא חל כנראה שינוי בשעות, כי רוב האנשים התפזרו אח"כ החוצה, וכנראה שרק ב-12:00 יוכלו להיכנס. רבים יצאו להמתין בשמש הנעימה בחוץ.
רק אחרי שהתפנה קצת האולם יכלו האנשים שרוצים דברים אחרים להיכנס, כולל הפונים אלינו. הטיפול לא השתנה. עדיין מסרבים לקבל מאנשים בקשות להסרת מניעה בגלל כל מיני דברים טכניים שוליים – המכתב לא מודפס אלא כתוב בכתב יד, אין חותמת וכד'. אדם מבוגר שעזר לנו קודם בתרגום נכנס ויצא כלעומת שבא. הוא מספר לנו שהוא אזרח ישראלי ואשתו פלסטינית. הם גרים בבית פג'אר והאשה צריכה להיכנס לישראל לטיפול רפואי. בד"כ הוא בא עם המסמכים כמה ימים מראש ומקבל עבורה את האישור. היום דרשו ממנו לחזור עם האשה. הוא מתקשה להבין מדוע. יש לה תינוק בבית, הוא אומר... עזבנו לקראת 10:00.