ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל

4:05 מחסום אירתאח מגרש החניה כמעט ריק לחלוטין. אנו חונות וניגשות לגדר ההפרדה לראות אם יש פלסטינים שמצפים להכנס. (לא היינו מודעות לכך שלרגל עיד אל אדחה המחסום סגור). התקרבנו, ראינו שריק. החלטנו לנסוע למעבר אייל. 
יצאנו ממגרש החניה, ולקראת סוף כביש הגישה למתחם הגיע בדהרה קומנדקר צבאי, שמפקדו קרא לנו ברמקול לעצור בצד. התברר שאותו סמל ששבועיים קודם התעמת עם עידית ואנלין, החליט שאנחנו לא מוצאות חן בעיניו, בוגדות שכמונו, והסביר בשאגות שהוא כבר אמר לפני שבועיים שאסור לצלם ואסור להיות שם, והוא נכנס לאתר שלנו והוא יודע מה כתבנו, והוא יראה לנו! ועכשיו שנסגיר מה שצילמנו והוא יערוך חיפוש ברכב, שנדע שאסור. הכל כמובן בשאגות, כשאליו מצטרף חייל נוסף.
דרשו שנצא מהרכב, נתרחק ממנו, וניתן לידיהם את מה שצילמנו. הסברנו שלא צילמנו – לא, הוא ואנשיו יבדקו.

מה זה לבדוק? הוציאו מכיסי הרכב כל פריט, והשליכו בתוך הרכב, על הספסל האחורי. חיטטו בתאים, פתחו וחיטטו בתא המטען,שמא הסתרנו משהו (מה בדיוק?) בצידנית או שקית, הרימו את שטיחי הרכב מבלי להחזיר למקומם, והסמל איים עלינו שנשאר שם שעות ארוכות. נערך חיפוש בתיקינו, הסמל השאיר את תכולת התיק פזורה על גג המכונית, בדק את תוכן הסלולארי, תעודות הזהות שלנו צולמו, ולאחר דקות נוספות פקדו עלי להרים את מכסה המנוע. פתחו וסגרו.
היה קריר, הוצאתי מעיל (שהסמל כבר בדק) מהספסל האחורי, ולבשתי. הוא נפנה אלי לאחר מספר דקות: תורידי את המעיל. לשאלתי למה אמר שהוא רוצה לבדוק בכיסים. רוצה לראות שאין במקום אחר על הגוף שום דבר אסור. אמרתי לו שכבר בדק את המעיל. התעקש. הורדתי, במחאה, את המעיל יחד עם החולצה, למבוכת החיילים שהיו איתו: תבדוק! זה גרם לו לצאת מכליו, לטלפן למפקד שיבוא לעצור אותנו או לקרוא למשטרה הכחולה. 
כנראה בטלפון צננו את התלהבותו, וסרבו לדרישותיו. ולאחר קצת רטינות והשהיות, אסף את הצוות שלו עלה לקומנדקר ונעלם. זה לווה בדרישה לא להראות יותר את פרצופנו במקום, מלשינות שכמונו. ושיהיה לנו גמר חתימה טובה...

4:25 יצאנו למעבר אייל. גם שם סגור ומסוגר.

חזרנו הביתה.