תרקומיא
הגענו למחסום בשעה 15:30 לא נראו פועלים בשטח – פלוגת מילואים חדשה מתארגנתלשירות מילואים בין חודש במחנה אדורה - המילואמיניקים אומרים לנו כלהכבוד.. קר נורא, שמש "בלוף" ורוח מקפיאה. במקום משאית המעבירה בעלי חיים – שלוש פרות שנקנו במושב מנוחה. הקונה חיכהשלושה שבועות לקבל אישור ממת"ק חברון. אחר כך פנה לבדואי ישראלי עם משאיתלהעברת בעלי חיים. בפעם הראשונה ראינו את יחידת פיצוח – היחידה של משרדהחקלאות במקום בעבודה. ההליך היה זריז והמשאית נסעה משם תוך 15 דקות.בגלל מחלת הפה והטלפיים נהג המשאית חייב לחזור עד ארבע וחצי כדי לרחוץ אתהמשאית לפני שהוא חוזר לישראל . בארבע וחצי התחנה פשוט נסגרת – אם לא יספיקיהיה חייב להישאר בגדה המערבית עוד לילה.במחסום שלושה חיילי משמר הגבול נחמדים. ומשועממים . פתאום מגיעים הפועלים.לשאלתי אם הם רוצים שנביא בגדים הם עונים בחיוב .(התארגנו בנות ) מספרים שבבוקר לא היו עיכובים רק בדקו אותם בדקדקנותופועלי בניין לא יצאו. לאחר חמש דקות שהם סתם עומדים ולא נותנים להם לעבוראני פונה אל החיילים בשאלה למה לא נותנים להם להתחיל לעבור ? מסתבר שמתרחשתהחלפת משמרת והחיילים החדשים אלי מפקד הצוות ועוד שניים עסוקים בכלמיני משחקים בינהם – שליפת מחסניות , תופסת ועוד..... כשאני שואלת שובמתחיל המשחק הרגיל : "תלכי מפה , שטח צבאי סגור
ועוד כל מיני נימוקיםמשונים ואפילו מאיימים במעצר. כל אותו זמן הם מעכבים את הפלשתינאיםכשהם לא מצליחים לגרום לנו ללכת הם קוראים לנו שמאלניות מזורגגות ומבקשיםממפקדיהם לבוא כדי שנלך משם. באים המפקדים – שלושה פלפלים על כל כתף(דרגות קצונה של שוטרים) שמוליק וטל שמוליק הולך וטל ממשיך בנסיונותלשכנע אותנו ללכת וכמה אנחנו מפריעות להתנהלות המחסום. התרחקנו משם כדישייתן לפלשתינאים לעבור . ואני הרמתי טלפון למוקד ההומניטרי של הצבא. לאחרשיחת הטלפון המפקד טל אומר לי " אני לא אמרתי לך שזה שטח צבאי סגור..בקיצור יש לנו בעיה לא פשוטה – החיילים כדי להראות מי הגבר פה - עושיםעלינו מניפולציות וכשאנחנו שם עושים יותר בעיה לפלשתינאים כל זאת כדילגרש אותנו מהמחסום.תנועה גדולה של פועלים לא הייתה.רשמה חגית ב'