מחסום ברטעה ריחן: חוקים חדשים בשבילנו
09:30 - 11:30
הכול (כמעט) זורם ללא עיכובים. הגבלות על פעילות מחסוםווטש. קיבל את פנינו בלחיצת יד המפקד במקום, סמ"ר ג' והסביר באדיבות את החוקים החדשים במחסום הנוגעים לנו: לעמוד במרחק 40 מ' מנקודות הבידוק, לא לשוחח ולא לפנות אל החיילים, לא לצלם, לא לחנות במגרש הקרוב לחיילים, ולא לרדת לחניית הפלסטינים. לראיה הראו לנו צילום מכתב הכתוב בכתב יד, מופנה אל אג"ם החטיבה, בו מפורט הנאמר לעיל וכן הוראה שאם נשות מחסוםווטש לא ימלאו אחר הוראות אלה יש לקחת מהן תעודות זהות ולעכבן עד בוא משטרה כחולה. במכתב לא מצוין עניין ה-40 מטרים ואיסור על צילום, ולדברי הסמ"ר - למפקד המחסום מותר לקבוע כל כלל שיאפשר עבודה סבירה של חייליו, כיוון שנוכחותנו מוציאה את החיילים מהריכוז ותשומת הלב הנדרשים. איסור הצילום נובע לדבריו מההכרזה על המחסום שטח צבאי (אכן, בפתח המחסום יש שלט המורה שזהו שטח צבאי). לשאלותינו, מסר המפקד שהיום אין סגר
ואין בעיות מיוחדות.
האם יש מעוכבים (ממקום משמרתנו לא ניתן לראות)?
התשובה: "אולי יש ואולי אין. לא אמסור לכן כל מידע על הנעשה במחסום".
עמדנו מול נקודת הבידוק לרכב. על נקודת הבידוק להולכי הרגל השקפנו ממרחק שלא אפשר לנו לשמוע מה קורה שם אלא כאשר הורמו הקולות. ככל הנראה התנועה זרמה ללא עיכובים בולטים בכל הכיוונים, כולם עברו כולל סחורות (אם לא בסיבוב אחד אז בשניים).
אדם אחד עוכב לשעה ארוכה, נראה שאזקו אותו. עניינו טופל זמן רב ע"י החיילים והשוטרים, לא הצלחנו לקבל כל תשובה במה מדובר, ועזבנו כאשר הוא עוד היה במחסום.מחוץ למחסום אמר לנו אחד הנהגים שהיחס במחסום גרוע, אותו המפקד דחף פיזית את הנבדקים. מובן שלא ניתנה לנו אפשרות לבדוק את נכונות הטענה.
פנה אלינו פלסטיני בעל אישור להתגורר עם אשתו הישראלית וילדיו בישראל. הוא אינו יכול לבקר את קרוביו בגדה ולשוב לישראל. מסרנו לו את כל מספרי הטלפון הרלוונטים, אבל אם למי מכן יש רעיון יותר ברור מי יוכל לעזור לו, נשמח להעביר לו את המידע (הטלפון שלו ברשותנו). את השיחה עמו שושי צילמה, ואז ניגש אלינו ממרחק מפקד המחסום ודרש לקבל את תעודת הזהות שלה. היא מסרה לו, וזו הוחזרה לה כעבור דקות.
בדרך הביתה נסענו לשער שקד, המיועד למעבר תלמידי בית הספר. זו היתה נסיעתנו הראשונה למקום, ולא ידענו כלל אם כעת יש שם אכן תלמידים (שבת, 12 בצהריים). מצאנו רק חיילים, ושלט גדול המסביר את הסדרים במקום כאשר שעות הפתיחה והטלפון לבירור אינם רשומים. כן היה רשום טלפון של המוקד ההומניטרי. צלצלנו, ובאמת ענו לנו מייד באדיבות רבה.
09:30 - 11:30
הכול (כמעט) זורם ללא עיכובים. הגבלות על פעילות מחסוםווטש. קיבל את פנינו בלחיצת יד המפקד במקום, סמ"ר ג' והסביר באדיבות את החוקים החדשים במחסום הנוגעים לנו: לעמוד במרחק 40 מ' מנקודות הבידוק, לא לשוחח ולא לפנות אל החיילים, לא לצלם, לא לחנות במגרש הקרוב לחיילים, ולא לרדת לחניית הפלסטינים. לראיה הראו לנו צילום מכתב הכתוב בכתב יד, מופנה אל אג"ם החטיבה, בו מפורט הנאמר לעיל וכן הוראה שאם נשות מחסוםווטש לא ימלאו אחר הוראות אלה יש לקחת מהן תעודות זהות ולעכבן עד בוא משטרה כחולה. במכתב לא מצוין עניין ה-40 מטרים ואיסור על צילום, ולדברי הסמ"ר - למפקד המחסום מותר לקבוע כל כלל שיאפשר עבודה סבירה של חייליו, כיוון שנוכחותנו מוציאה את החיילים מהריכוז ותשומת הלב הנדרשים. איסור הצילום נובע לדבריו מההכרזה על המחסום שטח צבאי (אכן, בפתח המחסום יש שלט המורה שזהו שטח צבאי). לשאלותינו, מסר המפקד שהיום אין סגר
ואין בעיות מיוחדות.
האם יש מעוכבים (ממקום משמרתנו לא ניתן לראות)?
התשובה: "אולי יש ואולי אין. לא אמסור לכן כל מידע על הנעשה במחסום".
עמדנו מול נקודת הבידוק לרכב. על נקודת הבידוק להולכי הרגל השקפנו ממרחק שלא אפשר לנו לשמוע מה קורה שם אלא כאשר הורמו הקולות. ככל הנראה התנועה זרמה ללא עיכובים בולטים בכל הכיוונים, כולם עברו כולל סחורות (אם לא בסיבוב אחד אז בשניים).
אדם אחד עוכב לשעה ארוכה, נראה שאזקו אותו. עניינו טופל זמן רב ע"י החיילים והשוטרים, לא הצלחנו לקבל כל תשובה במה מדובר, ועזבנו כאשר הוא עוד היה במחסום.מחוץ למחסום אמר לנו אחד הנהגים שהיחס במחסום גרוע, אותו המפקד דחף פיזית את הנבדקים. מובן שלא ניתנה לנו אפשרות לבדוק את נכונות הטענה.
פנה אלינו פלסטיני בעל אישור להתגורר עם אשתו הישראלית וילדיו בישראל. הוא אינו יכול לבקר את קרוביו בגדה ולשוב לישראל. מסרנו לו את כל מספרי הטלפון הרלוונטים, אבל אם למי מכן יש רעיון יותר ברור מי יוכל לעזור לו, נשמח להעביר לו את המידע (הטלפון שלו ברשותנו). את השיחה עמו שושי צילמה, ואז ניגש אלינו ממרחק מפקד המחסום ודרש לקבל את תעודת הזהות שלה. היא מסרה לו, וזו הוחזרה לה כעבור דקות.
בדרך הביתה נסענו לשער שקד, המיועד למעבר תלמידי בית הספר. זו היתה נסיעתנו הראשונה למקום, ולא ידענו כלל אם כעת יש שם אכן תלמידים (שבת, 12 בצהריים). מצאנו רק חיילים, ושלט גדול המסביר את הסדרים במקום כאשר שעות הפתיחה והטלפון לבירור אינם רשומים. כן היה רשום טלפון של המוקד ההומניטרי. צלצלנו, ובאמת ענו לנו מייד באדיבות רבה.