בית לחם וסביבתה, יום ג' 07.06.05, בוקר משקיפות: שרון ש., תמר א. (מדווחת)אורחת: תרצה ל. שגרת הכיבושג'יפ מג"ב ממוקם בדרך חברון.7.20 – מחסום 300 שקט. שני נתיבים פתוחים לכלי רכב. תור יחסית קצר של הולכי רגל, זמן המתנה כשלוש דקות. גברים אחדים עוקפים את המחסום דרך טנטור ורצים לעבר השני של הכביש.7.55 – מת"ק עציוןנפתח באיחור של שמונה דקות. הבוקר מגיעים יחסית הרבה אנשים: ב-08.00 נמצאים עשרה שמטופלים עד 08.45, אז מגיעה קבוצה חדשה של תשעה אנשים וב-09.25 קבוצה נוספת של שמונה. רוב הזמן רק חלון אחד פתוח, כי יש רק מכונה אחת להדפסת כרטיס מגנטי, וזה הדבר שרוב הממתינים זקוקים לו. חלון המשטרה סגור, אמור להיפתח מחר. לעיתים צריך לעורר את תשומת הלב של החייל בתצפית שיפתח את הקרוסלה; אחדים נתקעים בתוכה. בסככת ההמתנה חם, את הוונטילטורים אפשר להפעיל רק מעמדת החיילים. אחרי טלפון לאזהר מופעלים הוונטילטורים ונפתח עוד חלון.לפחות שלושה אנשים קיבלו כרטיס מגנטי, וההקלה והשמחה היו ניכרות על פניהם. למנוע משטרה אמרו שיבוא בעוד שבוע ואז יקבל את מספר התיק שלו. לחמישה אנשים נרשמה ההערה "מנוע בטחוני/שב"כ", אחד מהם אומר שלפני הרבה זמן היה בכלא, אחר אומר שמטלטלים אותו כבר שנתיים, פעם הוא מנוע משטרה, פעם מנוע שב"כ. נתנו להם את המספר של פיראס. איש שבתו אמורה לעבור ניתוח באיטליה זקוק לפקס מבית החולים הדסה על תאריך תור הבדיקה שלה כדי לקבל אישור מעבר. מאוחר יותר הוא מתקשר לשרון ומדווח שקיבל אישור ליום הלא נכון. כאשר שרון מבררת אצל אזהר, הוא אומר שנתן אישור ליום שהיה רשום בפקס, ואם זה שגוי, אין מה לעשות אלא להביא פקס מתוקן. בחורה שרוצה ללמוד בארצות הברית זקוקה לאישור על היעדר תיק פלילי, רק מאהר יכול לתת אותו ולכן היא צריכה לחזור למחרת. בטלפון מאהר אינו מוכן להתחייב מתי יגיע - "בשעות הבוקר", "ב-9.00 בערך" – כי לפני כן תהיה לו עוד ביקורת.09.40 אל-ח'דר. אין נוכחות צבאית; אנחנו לא עוצרות.09.45 מחסום בית ג'אלה. מעט תנועה; חייל שלא מכיר את מחסום ווטש שואל מה אנחנו עושות, רוצה לדעת האם אנחנו מגנות גם על החיילים. 09.55 מחסום ולג'ה. שישה חיילים מובטלים. כמעט אין תנועה לאורך כל הכביש.