בית איבא, יום ה' 7.2.08, אחה"צ
מחסום בית איבא
יום חמישי עכשיו הוא יום חזרת הסטודנטים משכם דרך המחסום. המחסום שהגיע עכשיו לשיא השכלול – כולל זרועות חסימת רכב ורמזור אמיתי – נעשה עוד יותר בלתי נסבל. אם בדיקתו של עובר נעשית בלי החמרה וטרטור מיוחד, המעבר נמשך לפחות פי שניים מאשר בשיטה הישנה.
אין נציג מת"ק.
במכלאה חמישה מעוכבים שזלגו. אחד מהם מטפל סיעודי שיצא מבי"ח לטיפול בית במשותק בדיר שראף. היה כמובן צריך לדחות את הטיפול בכמה שעות. קשה היה לשמוע אותו אומר כי הוא מעדיף לשהות במכלאה שלוש שעות במקום להידחק בתור במחסום שעתיים. איזו העדפה!!
המכלאה מתמלאת בזולגים במהירות עד שאני מתבלבלת בספירה. כשהיא מלאה משחררים מפעם לפעם לפני תום הזמן הקצוב.
במסלול הרכבים הנכנסים הפסקות בדיקה למשך עשר דקות בגלל משאית עמוסה שנבדקת בקפידה. החיילים מתרוצצים לחפש אצל מי "המקוצרת".
כאשר הלחץ גובר המפקד מגלה כושר ארגוני אמיתי ומייעל את הבדיקה: לזמן מה הוא מפסיק את התור ההומניטארי, מוריד נוסעים משני אוטובוסים ומעביר את הגברים משם תוך בדיקה מהירה. הם בלי תיקים. למרות הייעול הרבה התרוצצות וצעקות. הנוסעים לא בדיוק מבינים מה קורה. אוטובוס אחד מתעכב כי לקחו מן הנהג את מפתחות הרכב ולא ידעו למי מסרו למה? הוא היה בורח דרך זרועות המחסום והרמזור האדום? ר. מן המת"ק לא היה יכול לעזור, אין לו כוח אדם.
לא הייתה לנו בעיה לדבר עם המעוכבים ולא גורשנו ממקומות בהם צפינו.
16:45 התנועה התדלדלה. עזבנו בהרגשת חוסר אונים.
סוף