בית איבא, יום א' 25.5.08, אחה"צ
14:30 בית איבא
בכניסה למחסום, פגשנו בטאניב, בעל חברת האוטובוסים מטול כרם, שנושאת את שמו. הוא מתלונן על העסקים: אין זה מפליא, האוניברסיטאות בחופשה והמחסום וסביבתו כמעט ריקים מאדם. הוא הזכיר גם את השינויים שעתידים לחול ב'בירוקרטיה' של הכיבוש ועל הגבלות נוספות. המעבר בנתיב שבו פעם יכולים היו להתקרב למרכז המחסום, חסום, כרגיל, ע"י ספסל שהוצב לרוחבו.
יש קבוצה חדשה של חיילים, שאינם חיילי מילואים; למפקד, ג', ולחייליו אין הרבה מה לעשות היום. אין סטודנטים, מלבד צעירה, שמעוכבת ומספרת לנו שהיא ירדנית שעוד לא קיבלה תעודת זהות פלסטינית ושהיא לומדת רפואה באוניברסיטת א-נג'אח. חברתה שמחכה לה, בזמן ש-ג' בודק את תעודותיה, מאבדת את סבלנותה ואומרת, " אני עוברת כאן כל יום ללא בעיה." אכן, נראה שהחייל לומד את תפקידו, אולם הסטודנטית משוחררת לאחר חמש דקות, כאשר ת', נציג המת"ק, מחזיר לה את ניירותיה ומדבר אתה ערבית ואח"כ היא ממשיכה בדרכה לטול כרם.
צעיר, שנמצא במתקן המעצר צועק ללא הרף, וכנראה, בהתאם לגרסתו של ת', הוא מוחזק שם בגלל שהוא צועק. משחררים אותו בהקדם וברור שהוא מופרע בנפשו; הוא ממשיך לעמוד במרכז המחסום, כשהוא מדבר ללא הרף, בזמן שהמפקד, ת', חדל להיות מוטרד ממנו, כפי שאיננו מוטרד מאיתנו.
14:55 – יש מעט מאד אנשים בנתיבים של שתי הקרוסלות, בד"כ לא יותר מתשעה, ואותו מספר בערך בתור 'המהיר'. באותו זמן אין אף כלי רכב מאף כיוון, כך שהמוניות שבצדו הרחוק של המחסום, ליד הכפר בית איבא, נראות בבירור כשהן מורידות, לעתים רחוקות, את הנוסעים.
15:10 -- בזמן שאנו עוזבות, כדי לחזור לרכב שלנו, שואל נהג בעל תעודת זהות ממזרח ירושלים, מדוע שכם היא העיר היחידה שאליו הוא אינו יכול להיכנס ברכבו: כידוע, אין בעיה לגבי טול כרם או קלקיליה. שוב אין כל הגיון או טעם.