בית איבא, ג'ית, יום ב' 21.7.08, אחה"צ

לא התאכזרות והתעללות מכוונים, אבל שליטה, טרטור והשפלה – זה מה שמאפיין את המחסום. די אפילו בזאת כדי להבין כמה שנאה, מצטברת מידי יום במחסומים הללו, ובעקבותיה לא ייתכן שלא יתחדש הטרור

מחסום בית איבא

15:10 – כרגיל בחודשים האחרונים גם הנכנסים לשכם נבדקים מול דף מספרים. ביציאה תור רגיל ותור לנשים ולמבוגרים. למחסום מגיעה מכוון שכם אישה צעירה עם שלושה ילדים, תינוק על הידיים, ילד כבן שנתיים וילד כבן ארבע. החיילת בודקת אותה ביסודיות, פותחת כל שקית. בשקית אחת מצאה מכשיר שנראה כ DVD. החיילת בודקת אותו שוב ושוב, מכל צדדיו, קוראת לחייל אחר שיעזור לה לבחון את המכשיר, מחזירה אותו לשקית וממשיכה לבדוק את תיק  היד. שלושה חיילים, מפקד המחסום, מת"ק וחיילת מ"צ, בודקים את התור המהיר ומפעם לפעם צועקים לבאים: "ואחד ואחד".  החיילת לא מוותרת על אף חבילה ומבקשת לקרוע את נייר העטיפה מעל קופסות העוגיות שנארזו במאפיה.

חייל אחד בודק את הנכנסים. כל תעודה נבדקת ללא הבדל מין וגיל.

ביציאה ,

אדם מבוגר עומד מול עמדת הבדיקה של הנכנסים, צמוד לגדר. החייל דוחק בו להתרחק מן המחסום. האיש מצביע לכיוון עמדת הבדיקה. החייל: אתה מחכה לו? תחכה יותר רחוק. אני אומרת לחייל הוא מחכה לתעודה שלו. ( לו היה מתרחק יותר – אולי החייל לא היה מוצא אותו להחזיר לו את התעודה). החיל מסביר שכאן הוא מפריע , אף כי דבר לא הפריע, והרושם הוא שהיה בזה צורך להפגין שליטה.

יוצאים מן הקרוסלות, החגורות ביד, לעתים גם הנעליים , חוגרים ונועלים לעינינו. ניתן לראות את הבושה וחוסר האונים בעיניהם המושפלות. אך הפעם, לפחות,  החייל אינו מעיר, או מבקש בעדינות להתרחק, כשהוא פונה אלי: "את רואה: אני מדבר יפה".

אדם מבוגר יוצא מן המחסום ופונה אלי : כשאתן כאן החיילים יותר קלים.  אתן צריכות להיות כאן תמיד. הוא לא ידע שכעבור חצי שעה יהיה מאוד לא קל.

15:15 –  במחסום המכוניות שני חיילים בודקים את הרכבים הנכנסים. לאחד החיילים סוכרייה על מקל בפיו. כל מכונית נבדקת מספר דקות, תעודות, סקירת המכונית ושיחה עם הנהג. החיילים מנפנפים לי לשלום ואחד מהם צועק לעברי: "תישארי עוד קצת, נשות כחול לבן צריכות להגיע. הן היו והלכו ואמורות לחזור. תישארי, יהיה שמח"

15:25 -  בכניסה סבל מוביל חמור רתום לעגלה עמוסה בשקיות פלסטיק מלאות בגדים. החייל עוצר אותו ולא מאשר לו לעבור. ויכוח קצר לא עוזר. הסבל חוזר ומגלה תושייה. הוא פורק את כל השקיות בצד הכביש בדרך שמובילה לקוסין, ומשאיר רק שלוש שקיות על העגלה ומנסה שוב לעבור.  החייל מתרעם על הסבל ומוכיח אותו על שפרק את השקיות בצד הכביש, אבל אחרי ויכוח קצר הוא מתרצה ובודק את השקיות. הסבל קורע את הפלסטיק ומתגלים מכנסי ג'ינס. החייל מאשר את המעבר רק אחרי שהסבל קרע את כל השקיות. בצד השני מחכה מכונית עליה מעמיסים את הג'ינסים והסבל חוזר להעביר את יתר השקיות במספר פעמים. ספרתי 17 שקיות . כל פעם שהסבל חוזר להעמיס עוד שקיות הוא רוטן: "עשרים פעם אני צריך לחזור". שלוש פעמים הסבל עבר ללא בדיקה כשהחיילים היו עסוקים בדברים אחרים. פעמיים נוספות החיילים אילצו את הסבל לקרע את השקיות ולהראות להם את תכולתן. בכולם היו מכנסי ג'ינס, וכל זאת בכניסה לתוך שכם.

15:45-  החיילים נטשו את מחסום המכוניות ודולקים אחרי צעיר. החיילים מלווים את הצעיר למכלאה והמכוניות מחכות כעשר דקות עד שהם יחזרו לעמדה.

16:00 החיילים מתווכחים עם אחד הנהגים שבא לקראתם. המתח עולה והחייל תופס את הפלשתיני בכעס בזרועו ובצעקות מלווה אותו למכלאה. מרוב בלבול הוא נכנס לקרוסלה מהצד החיצוני, עד שמופנה למכלאה. לא הצלחנו לברר מה הסיבה, משום ששוב נפסקת בדיקת המכוניות והפעם לזמן ארוך יותר. אני מאתרת את המת"ק ומפנה את תשומת ליבו לנעשה במחסום המכוניות. הוא מחזיר את החיילים ומצטרף אליהם לבדיקה.

16:00-  הצעיר שהובל למכלאה משוחרר

במחסום הולכי הרגל  קבוצה של כ-10 נשים בגילים שונים מובלות על חפציהן לעבור סיוט נוסף. לעקוף את מחסום לעבר הצינוק / תא בדיקה כששתי חיילות מ"צ מכוונות אותן.  הן הולכות בשורה, מבולבלות, לא יודעות האם הן הבינו את ההוראה או לא. בתחילה חלק מן הצעירות מצחקקות, לאט לאט נמחק החיוך מפניהן. וכשהן יוצאות באות במקומו הקללות. מסתבר שמעתה כל הנשים היוצאות משכם עושות את הדרך הזו. עשרות רבות. חלקן צעירות, חלקן זקנות ממש, בקושי מהלכות. כשיש בעל וילדים קטנטנים הן מופרדות מהם.  אשה צעירה אחת אומרת לי:   Why are    they doing it to us?   ואין לי מה לענות לה מלבד גילוי הזדהות עם הסבל שלהם. על זאת היא אומרת:  God bless you.  רבות מהן  עם תינוקות בזרועותיהן וחבילות בידיהן. לא מסתדרות, גם להניח את החבילה, גם את התינוק, וגם להיכנס לתא לבדיקה גופנית. המראה קשה מנשוא. אני אומרת זאת למת"ק. הוא אומר: "גם לי קשה לראות. אבל יש התראה על מישהי, והוראה לבדוק את כל הנשים"

16:20 – שני קצינים, סגן וסרן מגיעים ושואלים אותנו "מה נשמע? הכל בסדר?" אנו מצביעות לעבר הנשים. הם מבטיחים לבדוק, אך אין שינוי.

17:00 - הסבל מעביר הפעם קופסאות קרטון. גם הפעם מאלצים אותו לפרוק את העגלה ולפתוח כל קופסא.

17:10 – אנו עוזבות. הנשים על טפיהן וזקנותיהן עדיין ממשיכות להיות מובלות לבדיקה הגופנית.

17:20 מחסום ג'ית מאויש מצידו הדרומי. תעודות הנהגים נבדקות אך אין פקקים.

ממול לבית הוורוד מעבר לכביש שלט חדש מצויר בכתב יד מוצב על הכביש. "ברוכים הבאים לשבות עמי", ואוהל מאחוריו. נער יורד מכיוון הבית הוורוד.

                                                          -סוף-