עאנין, ריחן, יום ב' 15.9.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
ריקי י' ורותי ת'
15/09/2008
|
אחה"צ

14:50-17:20

14:50 מחסום עאנין
השער נפתח בשעה 15:00 בדיוק.כ-30 איש ממתינים למעבר, חלקם על גבי 7 טרקטורים עמוסים לעייפה בגרוטאות, בעיקרי מוצרי פלסטיק.מעבר הולכי הרגל מתנהל בעצלתיים. התאמת שמות החוזרים מעבודתם לרשימות מהבוקר נעשית באיטיות. טרקטור הגורר עגלה קטנה ובה שתי עזים - עובר במהירות. ב-15:15 עובר את השער טרקטור עמוס בעיקר במיכלי פלסטיק צהובים. לאחר בדיקת הניירת הוא נשלח אחר כבוד אל מחוץ לשער. לא, עוד לא קרה לו כדבר הזה, אומר הטרקטוריסט. פעם ראשונה. חייל צעיר מאוד מזדהה עד מאוד עם תפקידו, צורח על האנשים הצובאים על השער בהברות קצרות וחדות ובטון, שבו אולי פונים לפעמים אל חסרי בינה: זוז, זוז. הוא מורה לילדים לרדת מהטרקטור: "וואחד, וואחד, אתם מבינים?"לשאלתנו, עונה אחד החיילים, שהפקודה אוסרת מעבר סחורות שאינן חקלאיות. "זה מעבר חקלאי". המטען הזה חורג מהרשיון של מחסום חקלאי. "מטען". גרוטאות שנמכרות בשקל לקילו. אנחנו מנסות לסנגר על האנשים שמחפשים עוד מקורות פרנסה לאחר ששללו מהם את הזכות לעבוד יומיום את אדמתם ולהתפרנס ממנה.
ב-15:40 אנחנו מתחילות במשא ומתן ממושך עם המת"ק.
ב-16:30, אחד הטרקטורים, שעוכב כשעה מעבר לשער (מטענו כלל בעיקר שקי נסורת), פורק את תכולתו במורד מטע הזיתים, חוזר ריק אל השער, רשיונותיו נבדקים שוב והוא עובר במהירות. לדאבוננו, נודע לנו באיחור שהנסורת מיועדת ללול אפרוחים ולריפוד אדמה: מטרות חקלאיות מובהקות. אנחנו מסבירות זאת לחייל, שמודה בגאווה שהיתה זאת יוזמתו שלא לאפשר את מעבר הסחורה. אנחנו ממתינות עם ארבעת הטרקטורים העמוסים בגרוטאות.
ב-16:35 מגיע האישור המיוחל והטרקטורים עוברים עם מטענם. מוסבר לנו טלפונית שהאישור תקף להיום ולא בטוח שיהיה תקף להבא.השער, שאמור היה להינעל ב-15:30, ננעל ב-16:40 ודממה מעיקה משתררת. אנחנו תוהות מה היה קורה לולא היינו שם. מה יהיה ביום חמישי אחה"צ? 

 
16:55 מחסום ריחן-ברטעה
החניון העליון ריק מאנשים וממכוניות. שני טרנזיטים ומכונית פרטית מגיעים, פולטים מתוכם פועלים הממהרים הביתה לשבירת צום הרמאדן. מעבר לקרוסלה ממתינים 6 אנשים. מי שמגיע - עובר במהירות. בחניון התחתון נראים טרנזיטים רבים הממתינים עדיין לנוסעים. עמדת בידוק המכוניות מעבר לכביש ריקה.ב-17:20 אנחנו עוזבות.