עזון עתמה, יום א' 12.4.09, אחה"צ

17:20 עזון עתמה
 בגלל החג יש סגר, ובגלל הסגר לא עוברים פועלים במחסום, פרט לפועלים שעובדים באלקנה, שקיבלו אישור מיוחד (למה לעצור את הבנייה בהתנחלות הסמוכה למכלאה?).

המחסום החדש בעזון עתמה משאיר עשרה בתים מחוץ לכפר. קשה להאמין אבל יש פלסטינים שעוברים במחסום בדרך למכולת ובחזרה ממנה. קשה להעלות על הדעת את המראה של נער כבן 13 ניגש לחיילת, מציג אישור ועובר במחסום. כמה דקות אחר כך הוא חוזר עם מצרכים. קשה להעלות על הדעת אבל ראינו. ולא נער אחד, כמה נערים.

הכפר סגור עכשיו הרמטית. השער נסגר ב 21:00. סיפר מקומי שלקח לפני כמה ימים את בתו לבית חולים ולא הצליח לחזור בזמן. הוא נשאר לישון. מקומיים מספרים גם שהצבא משתמש בכביש הראשי של הכפר כבכביש ביטחון. כל הלילה יש תנועה ערה של ג'יפים צבאיים. חיילים עוצרים אנשים ומבקשים תעודות זהות, שואלים היכן הם גרים. אנחנו עומדות עם המקומיים ליד מגרש החניה והם מספרים לנו על חייהם לצד הנוכחות הצבאית החדשה. לא ייאמן. בכפרים אחרים הכיבוש נמצא בדרך כלל מחוץ לכפר, בתוך הכפרים לפחות אפשר לזוז (בדרך כלל, למעט מקרי עוצר של אלמנת קש. נוכחות של מג"ב היא דווקא כן עניין שגרתי), אפשר לקפוץ למכולת כמו בן אדם, לבקר בן משפחה. לא בעזון עטמה.

החיילת מתעקשת שאסור לנו לעבור את השער. לא חשוב שזה שטח B. היא מזמינה משטרה. מגיעה ניידת. השוטר, אלעד ארץ, מתעקש שאסור לנו להיות במחסום. "זו עברה על החוק". כבר כמה שנים שאנחנו עושות כך, אנחנו אומרות לו. חוסר ההתמצאות שלו בחוק גם לא ייאמן. אנחנו צריכות לציית לחיילת, אסור לנו לצלם. מעט אחרי הניידת מגיע רכב צבאי, יוצאים ממנו חיילים נוספים כתגבורת. אלעד טוען שיש בידו צו אלוף הסוגר את האזור כשטח צבאי סגור. "בואו איתי לניידת ותראו", אומר אלעד.
כמעט התפתינו לעשות כך, אבל יפעת התעקשה. "תראה לי את הצו פה. למה לא הבאת אותו איתך?", אנחנו מוסרות תעודות זהות ומתיישבות לחכות לצו שלא מגיע. למעשה, אלעד שיקר כשטען שהצו בידיו, הוא תכנן כנראה לנעול את השער ברגע שנצא מהכפר. ישבנו על המדרכה ליד השער, חיכינו. עוברים נערים בדרכם למכולת. כשהם חוזרים עם שקית מצרכים, החיילים מעבירים אותם בלי לבדוק את כמות המצרכים שקנו. יש לנו מצלמה והקצבת מזון לא מצטלמת טוב. חיכינו שעה. בסוף דפנה ניגשה לאלעד וביקשה את תעודות הזהות שלנו. הלכנו.