דרום הר חברון, חברון, תרקומיא

תרקומיא, חברון.

אחרי תקופה די ארוכה שנכנסנו דרך מעבר מיתר, החלטנו שוב להיכנס דרך מעבר תרקומיא, אבל נפגשנו עם מ' במכולת של תרקומיה כדי לחסוך לו את הקשיים שנוהגים לעשות לנו בכניסה חזרה לארץ. כשהוא לא אתנו - אין שום קשיים.

במעבר לא התעכבנו, היו המון משאיות ורכבים - פעילות בולטת של מסחר ובנייה כנראה. כך גם בהמשך הדרך בכביש 35.

בצומת שויוח' - סעיר - הבולדרים ועליהם "מגיני דוד"  - נוכחות צועקת ומתריסה.

הופתענו לגלות עד כמה "שדרגו" את רוב המחסומים המוכרים לנו: עיקול 160, בית המרקחת, כולם הרבה יותר "רציניים", אין מעבר לרכב, והחיים נעשים עוד יותר קשים..

במיוחד היה קשה לראות את תל רומיידה, שהיה פתוח במשך כל השנים ( מלבד בודקה עם חיילים לידו). כמו תמיד - מקום שקרה בו ארוע/פיגוע (במקרה זה מדובר ב"החייל היורה") - מיד סוגרים ומנטרים היטב - כאילו זה מה שיביא את הישועה.

אצל עבד ליד מערת המכפלה פגשנו את נציגי הארגון האקומני וגם תיירים עם מדריך פלסטיני ירושלמי. אלה ספרו על מחזה יוצא דופן שהיו עדים לו: בתוך מערת המכפלה פתחו את המעבר בין בית הכנסת והמסגד, וקבוצת חיילים ישראלים מחילות שונים ובדרגות שונות נכנסו לביקור במסגד.  מכיון שהם לא חלצו נעליים - פרשו להם שטיח מיוחד..  התיירים ציינו שנדהמו .(i was shocked). 

בבודקה שבכניסה מחברון בחזרה לקרית ארבע -  חידוש: החייל מבקש תעודות זהות ונכנס לטלפן, ומשחרר אותנו רק אחרי  דקות ארוכות.