אני רוצה לשאול את מדינת ישראל: למה מוציאים אדם מהשטח שלו
אני רוצה לשאול את מדינת ישראל: למה מוציאים אדם מהשטח שלו?
האזור החקלאי של בני הכפר אל ח'דר, המכונה שושחלה, נמצא ממערב לכביש 60 בין התנחלות נווה דניאל לבין המאחז שדה בועז שהקמתו החלה ב 2002. שטח זה בבעלות פרטית ואנשים חיים בו מזה דורות. לחלקם גם בתים באל חד'ר אך הם מעדיפים לחיות קרוב לאדמה, במקום שנולדו וגדלו. קיימת מגמה של המתנחלים בסיוע המנהל האזרחי והצבא להשתלט על עוד ועוד חלקות על מנת לסלק את הפלסטינים מהאזור.
סלילת כביש 60 החדש (במהלך שנות ה 90) יצר חיץ משמעותי בין הכפר לבין האדמות החקלאיות שלו. הגישה לאדמות קשה מאד. הגישה לרכב נחסמה ברוב המקומות ובמקום שיש גישה הדרך קשה ואינה מתאימה לרכב שאינו עם הנעה קדמית. אפשרות לחצות את כביש 60 הסואן ברגל או על חמור מהווה סכנת נפשות.
כדי להגיע לאזור החקלאי ברכב היה עלינו לעבור דרך המאחז "שדה בועז" שנמצא בצומת דרכים מרכזית על הרכס. למרות שאין שער בכניסה, פלסטינים לא יעזו לעבור שם. חצינו את המאחז לחלקות החקלאיות. חסימת עפר מנעה מאיתנו להמשיך ברכב . עברנו רגלי את החסימה והלכנו לאורך שביל נוח בין כרמים . חקלאי מקומי רכוב על חמורו נקרה בדרכנו. סיפר שהבית שלו, אותו אפשר היה לראות מהמקום בו עמדנו, קיים למעלה מ 300 שנים. סבא שלו גר בבית עוד בתקופת התורכים, ותחת שלטון הירדנים. שני בתי אבן קטנים שאינם מאויישים היום, היו כאן לפני היוולדו. הוא בדרכו לאל חדר. אינו יכול לעבור בדרך העתיקה שעוברת היום דרך המאחז. עליו לעשות עיקוף גדול בדרך לא נוחה. סיפר שהיו נכנסים עם הרכבים עד למקום שבו אנו עומדים. המתנחלים סגרו להם את הדרך. למרות קשיי הדרך, הוא חייב להיות נוכח במקום ולבוא לעתים תכופות לבדוק מה עם האדמה. המתנחלים מחכים להזדמנות לקחת אותה. היו כמה אירועים קשים עם מתנחלים. לפני כמה חודשים חתכו את הענבים בכרם סמוכה. הם קראו לצבא אך ללא הועיל. מתנחלים צעירים נכנסו לחצרו וביקשו ממנו לפתוח את הבאר לשחות. אמר להם זה מים
לשתיה. אני והמשפחה שותים מהם. בסוף הלכו. הצבא בא לבקר כמעט כל לילה. הוא יושב בשקט. משתדל לא להכנס לעימותים.
אני רוצה לשאול את מדינת ישראל: למה מוציאים אדם מהשטח שלו? המשכנו בדרך שבדיעבד הסתבר לנו שהארכנו אותה בכמה ק"מ. למזלנו פגשנו בנוסעים במיניבוס פתוח. למרות שנסעו בכיוון ההפוך למקום היעד שלנו , פנו חזרה ולקחו אותנו בנסיעה על כביש 60 הישן למקום שמשם עלינו רגלי במעלה הגבעה לבית סאעד, תושב שושחלה וותיק. כשהגענו קיבלו את פנינו סאעד ואשתו. סאעד עצמו חזר וסיפר על כך שנולד במקום וכך גם אביו וסבו לפניו. חיילים באים ומטרידים אותו בתכיפות. לעתים בלילה. הראה לנו מבנה ליד ביתו שהרסו באפריל, את החוטים שנותקו מצלחת הלווין כדי שלא יוכלו לראות טלוויזיה, ואת דלת ביתו שאת המשקוף סביב לפתח הדלת העתיקו ממקומו ואת המנעול הרסו וכעת אינו יכול לסגור את הדלת מבפנים. מדוע עשו זאת. הם מעוניינים לגרשו בכל דרך אפשרית מלבד לקחת אותו בכח מהמקום כמו קלגסים. הוא נחוש להשאר במקום למרות הקשיים. יש לו שאלה למדינת ישראל: למה מוציאים אדם מהשטח שלו ומביאים אנשים אחרים לגור במקומו?!
בחלקה תחתונה, במורד הגבעה ניכרה פעילות של מחפרון שעסק בהכשרת שטח בשיטה מסורתית לשתילה. אדמה מקומית טובה הוזזה והוערמה בפינת החלקה. אדמת הגיר שנחשפה תוך כדי ישור החלקה, פוזרה בעזרת המחפרון ולאחר מכן כוסתה באדמת השתילה.. הבת של סאעד , בעלה ואבי בעלה קנו אדמת שתילה טובה, הצליחו למרות הקשיים הרבים לגייס את נהג המחפרון ואת המחפרון עצמו לבוא ל 3 ימי עבודה בכדי להכשיר את החלקה לחקלאות. ההיצמדות של אנשים אלה לקרקע למרות הקשיים שהמתנחלים והצבא מערימים עליהם, מרשימה ומעוררת כבוד.
יצאנו בתחושה שצריך לגייס קבוצות של פעילים שיעזרו בעבודה החקלאית ובעיקר להיות יחד עם המשפחה במאבק נגד ההשתלטות האכזרית והבלתי חוקית של מתנחלים והרשויות.
עזבנו את המשפחה בשעות הערב. המחפרון עדיין עבד למטה מנצל כל דקה של יום עבודה. סאעד ליווה אותנו הפעם בדרך הקצרה למקום שבו החנינו את המכונית. עברנו דרך כרמי גפנים וזיתים. ודרך שדה נטוע במרמייה . השמש נמוכה בשמיים בצבעי טרום שקיעה, והנוף מסביב נראה קסום.
.