דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

השמש זרחה השקדיה פרחה והחסימה נערמה.

נסענו קודם כל לחברון. מזמן לא היינו ולא ראינו בעינינו. דיברנו תמיד רק בטלפון עם ידידינו. נפגשתי עם אידריס בחצר ביתו (אני כבר עשרה ימים לאחר המנה השניה של החיסון). אידריס מספר על מצב קשה. הרבה חולים כשבבתי החולים אין אמצעים לטיפול. התמותה בהתאם. מצב כלכלי קשה.

ידיד יהודי מירושלים ביקר אותו לפני כשבועיים ביקש ממנו רשימה של 20 משפחות במצוקה, נכנס למכולת והכין 20 ארגזי מזון בשווי של 250 ש"ח כל אחד. שילם במזומן. אידריס חילק למשפחות. לדבריו אין סיוע כלכלי מהרשות. מתאר תמונה של יחסים פנימיים מאד קשים עם שחיתות. לדבריו אנשים שמייצרים פרובוקציות אל מול הצבא מתוגמלים מאד אבל לוקחים את הכספים. גם כשמתקבלים כספים למען כל השכונה הם נשארים בידי 2-3 אנשים ולא מחלקים לכל השכונה. לא אכנס לפרטים כמובן ולא אשפוט חלילה. מה שברור הוא ששיטת "ההפרד ומשול" עתיקת היומין מצליחה גם פה מאד.

כל החנויות סגורות מלבד חנויות המזון. בתי ספר סגורים. האנשים ברחוב מסתובבים ללא מסכות.

בסיס הצבא שהיה ברחוב השוהדא מול בית הקברות פורק כמעט לחלוטין. מענין מתח יתחילו לבנות שם שכונת מגורים. עכשיו נמצאים שם הצנחנים.

בדרך חזרה בכביש 356 ראינו ששוב עורמים ערמות עפר וחוסמים דרכים חקלאיות. התמונות מחסימה כ-200 מטר מצומת הכביש 356 וכביש 60.

כשחזרנו צילמנו את הפועלים נכנסים בפרצה שבגדר ליד מחסום מיתר.

הכול גלוי, באור יום באמצע היום. הפעם גם לא היו שם חיילים או שוטרים. גם לא נראה שיש כוונה לסגור את הפרצה.

גדר שנבנתה בהשקעה של מילארדים בתואנה של הכרח בטחוני פרוצה ובמתכוון לא  מתוקנת.

הגניוס היהודי נשאר בגולה כנראה.