שעב אל בוטום - חלקה עם עצי זית גדולים שלא נמסקו כי הגישה אסורה

משמרת ללא אירועים חריגים: המצור על היישובים נמשך, ההשתלטות של המתנחלים על הקרקעות נמשכת, והצבא מתחזק את החסימות.

השבוע השלישי של הרמדאן. התנועה על כביש 317 מאד דלילה, ועל תנועת רכב פלסטיני אין מה לדבר.

חולפים על פני קהילות נטושות: מרחוק מה שנותר מבית הספר השוקק של זנותא, שכל תושביו נאלצו לעזוב. גורשו. בהמשך בוואדי ראדים מתנוסס דגל ישראל על מה שהייתה ממלכתו המפוארת של אבו סאפי שניהל בתבונה משק אוטרקי. כיום הוא מתגורר כפליט חולה בסמוע. סמוע כשאר הישובים סגורה ונצורה.

ומנגד עמדות חדשות צצות, כמו מול סוסיא. עשהאל הולכת ומתרחבת. ינון, שארה״ב חסמה את חשבונותיו, משתלט על האדמות וחורש את האדמות הגזולות. ראינו מרחוק את רכבו.

עצרנו על הכביש בכניסה לשעב אלבוטום. מוחמד הצביע על שדה שבעל החלקה קצר בו את קצת החיטה ועל עצי זית צעירים. קצת הלאה יש חלקה עם עצי זית גדולים. העצים לא מוסקו. הגישה אסורה. ממנוע. וממול שער צהוב חדש.

ביקרנו בסוסיא המסוגרת את עזאם ואת ואדחה. רוח קלילה ואווירה נעימה ושיחה קולחת וגינה פורחת - כאילו אין מצור בעולם. בן הזקונים חזר רזה אחרי חודש ימים בכלא רמלה. שב״ח. עזאם סיפר על השכנה שהוכתה בידי כנופיות ידידיה מחוות טליה, שמגיעים רעולי פנים. סיפר שאסור להתרחק מעל 100 מ׳ ואף פחות. ואין מי שיגן עליהם. חמדאללה, חתם.