בחברון הכל סגור, אבל עם ישראל חי ומטייל

לרגל הרמדאן קיימנו את המשמרת מוקדם מאד בבוקר.

1. תנועה דלילה בכבישים. בכל צומת ובפתח כל התנחלות, חיילים עם נשק מכוון כלפי הכביש. הם ממש מסתכנים בכך, אבל גם אני קיוויתי ששום אצבע שלהם לא תחליק בטעות על הנצרה ותהרוג אותי.

2. בחברון הכל סגור. אבל עם ישראל חי וממשיך לטייל, רמדאן או לא. במגרש החנייה הגדול של מתחם מערת המכפלה, קבוצת ילדות דתיות עם מורה כסויית ראש יורדת מאוטובוס ומתארגנת לביקור ולתפילה במתחם. בפינת הריענון לחיילים ליד בית הדסה, קבוצת נוער חילוני, בנים ובנות, לא בדיוק חיילים, מתרעננים ומתרכזים ליד המדריך המתכונן לסיור. מוסיפה סיפור מהשבוע שעבר: תיכון פלך תל אביב, מאד פמיניסטי וליברלי, קבע לי"ב טיול עם לינה באזור גוש עציון. שני הורים תמהו לגבי הכללת אתרים מפוקפקים במסלול, אמת מים הביאר, וחוות שדה בועז. יצא ששתי המשפחות הגיעו לבירור אצל חגית עופרן משלום עכשיו אשר אישרה את הסטאטוס הלא חוקי של שני האתרים הללו. התלונה להנהלת בית הספר הורידה את שני האתרים מן המסלול. חמש תלמידות החליטו לא להשתתף בכלל בטיול שנקבע להתנחלויות בלי לדון על כך קודם עם התלמידות.

3. שלטים בדרך: בכניסה הצפונית לקרית ארבע (לא לממשלת שמאל, למען החזרת גופותיהם של אורון ושל הדר), ובכביש 60 קצת צפונה, לפני שויוח' (קריאת הכביש החדש המשפר את התואי על שם הזוג לוינגר ראשוני המתישבים בחברון בפסח 1970, כלומר האחראים גם להקמת קרית ארבע כתגובה וגם על חידוש היישוב היהודי בחברון בהמשך, ובצמוד - שיווק בתים חדשים בהתנחלות מעון).