אל-פאריסייה - דוגמה להתעללות בירוקרטית

 יום שישי ה 5.1.24
הגענו בסביבות 8.00 לפארסיה. ליד העלייה להתנחלות רותם עצרנו ליד קבוצת חיילים. ראינו שם את אחמד על הטרקטור ואיתו שלוש מתנדבות משמרת הלילה, יפעת, ענבל ושיר .
התברר שהצבא הגיע בעקבות קריאה של שי, עובד המועצה של התנחלות משכיות, ועצר את עבודת הטרקטור. לדבריו אחמד חרש באזור של שמורת טבע. השדה שאחמד חרש יום קודם והבוקר, שייך לפלסטינים קרובי משפחה של אנשי פארסיה. יש להם טאבו עליו (אישור בעלות) אבל הצבא החליט לשתף פעולה עם המתנחלים, שהאשימו את אחמד בכניסה לשמורה בקצה השטח ובא לעצור אותו ולהחרים את הטרקטור. אחמד והמלוות הכחישו שהוא חרש מעבר לשדה, אך החיילים לא השתכנעו. שי, עובד המועצה ותושב התנחלות משכיות, צילם את  האירוע  ובפועל ניהל אותו. בעוד הדיון בין החיילים, המלוות ועורכת דין מייעצת ברקע (בנושא סטטוס השטח) נמשך, הקצין שלף את הטלפון שלו והראה לכולם שיש פקודת 'שטח צבאי סגור' ודרש מכולם לעזוב תוך 5 דקות, פרט לאחמד המעוכב. הקצין איים על המלוות שאם לא יעזבו – יעצור את כולם!

יפעת המשיכה לדון עם עורכת הדין בעניין חוקיות מעצרו של אחמד ואז החיילים החליטו לעצור גם אותה. אחמד ויפעת הובלו לבסיס צבאי אום זוקא הנמצא כ 10 קילומטר משם. בבסיס אזקו את אחמד וכיסו את עיניו בפלנלית. יפעת אומנם שהתה בקצה אחר, אך ראתה את אחמד .

ענבל ודורית נסעו לעקוב אחרי התפתחות המעצר, אך לא יכלו לעלות לכיוון הבסיס כי כל השטח הוכרז כשטח צבאי סגור. אחרי כשעתיים הועברו אחמד ויפעת בשתי מכוניות צבאיות נפרדות למשטרת בנימין  לחקירה. כיוון שהחיילים הכריזו שהם עצורים ולא מעוכבים, החוקרת סירבה לחקור אותם בטענה שהחיילים הטעו את הפלסטינים כשטענו שהם עצורים ולא מעוכבים (ביורוקרטיה כיבושית...).

אחרי כארבע שעות יפעת שוחררה בתנאי הרחקה לשבועיים ואחד המלווים נסע לאסוף אותה. לא ידענו מה עלה בגורל אחמד כי הטלפון שלו הוחרם. שיר ומיקי החליטו לנסוע לבסיס הצבאי באום זוקא ולבדוק שם מה עלה בגורלו. מפקד הבסיס יצא אליהן והודיע שאחמד באום זוקא וישוחרר, אך הטרקטור הוחרם.

החזרנו את אחמד לפארסיה. הוא היה כעוס מאוד בגלל הטלטלות בין הבסיסים בלי לדעת מה קורה, ובנוסף הטרקטור הוחרם. עניינו הועבר לטיפול של עורך דין ואחרי כשבועיים התקבלה ההודעה  שהטרקטור ישוחרר תמורת כ5,000 שח, עבור האחסון במגרש הצבאי.

זו דוגמה להתעללות בירוקרטית, "שטח צבאי", "שמורת טבע" שהכיבוש כופה על המקומיים במטרה להביא להסתלקותם או לגירושם ולנקות את הבקעה מנוכחותם לטובת הסיפוח בעתיד.

נשארנו ללילה של שמירה מגינה.

יום שבת ה 6.1.24  
למחרת עם בוקר הגיעו דני, נתי אשל ועדי להחלפת משמרת. דני ונתי נשארו בפארסיה לנוכחות מגינה. עדי, אשל ואני נסענו לליווי חריש בשדה שיש לו טאבו לאחיו של נ'  ליד בקעות. החריש עבר הפעם בשלום בשתי החלקות והסתיים אחרי כ 4 שעות  - הצבא כנראה שבת ממלאכתו בשבת.

אשל ועדי החזירו אותי לפארסיה  וחזרו להצטרף למתנדבת אחרת, שליוותה את העדר של נ' במעלה ההר. עברנו ליד מחסום עאטוף בדרך לפארסיה – מחסום בו עוברות מיכליות מים ומביאות אותם לרועי הבקעה שאינם מחוברים לרשת המים של מקורות. המחסום היה סגור, בניגוד לרשום בשלט שם.  התקשרנו  לחמ"ל ג'נין ורכב צבאי הגיע אחרי כרבע שעה. לדברי החיילים רכב צבאי אחד הושבת ולכן הם אחרו בשעתיים.  החיילים דרשו מאתנו לזוז משם כי אחרת לא יפתחו. התרחקנו כ-50 מטר משם וחיכינו וחזרנו – מסתבר שהתחילו להעביר את המכוניות אם כי מעבר של כל מכונית או מיכלית לקח כ 10 דקות. אנשים גם התלוננו שמפשיטים אותם מבגדיהם בבוקר, כשקר.
אלה תלאות קטנות ויומיומיות של פלסטינים בכיבוש!
מיקי חזרה לפארסיה ושהתה שם עם נתי ודני ל"נוכחות מגינה" עד הערב. חקלאי פלסטיני שהגיע לפארסיה סיפר שהוא חושש לחרוש את אדמתו, שבטאבו, כי היא סמוכה לשטח בה נעצר א' ביום הקודם. לפי עצות של מ' מהרשות הפלסטינית וגם אחד המלווים הוותיקים, הוא ניגש למת"ק הישראלי ביריחו למחרת. החלפנו טלפונים אם ירצה ליווי, אך מסתבר שהפעם בזכות הטאבו אישרו לו את החריש והוא ביצע אותו למחרת ללא בעיות (לפעמים הביורוקרטיה מיטיבה).
אלה יומיים שגרתיים לחלוטין בחיי הפלסטינים בבקעת הירדן!
לעת ערב חזרנו לת"א אל הציביליזציה ולמציאות ההפגנות לשחרור החטופים בעזה ולהפסקת המלחמה.