חלוקת מזון לקהילות הרועים הנצורות בבקעת הירדן

המתנו למשאית של 'קול רבני לזכויות אדם/סולידאריות'  שהביאה את קופסאות המזון ליד בית קפה נטוש על כביש 90. פגשנו באל פארסיה את אערף ואת פרץ גן וחילקנו ביננו את הקופסאות לחלוקה באזורים שונים בבקעת הירדן. לפרץ יש רכב מסחרי גדול וחדש שנכנסו בו 34 קופסאות , בעוד שבמכוניתי נכנסו רק 9. אבל המסחרית לא נוסעת בדרכים הפנימיות המשובשות המובילות אל הקהילות, שגרות עמוק בפנים, כך שפרץ עמד על הכביש ואנחנו העברנו בכל פעם למכוניתי חבילות וטיפסנו בדרכים לא קלות עד לקהילות. לא את כל הקהילות הכרתי. לקהילה אחת הבאתי שני ארגזים ואז התברר שמתגוררות שם חמש משפחות, כך שנאלצתי לחזור ולעלות אליהם שוב עם עוד ארגזים...

היתה בעיה להגיע לנידאל. הצבא חסם את כל הדרכים המובילות אליהם והגישה אליהם היא רק ברגל. היו לנו שלוש קופסאות לשלוש משפחות. הקופסאות כבדות ואי אפשר לסחוב אותן בהליכה. אחד מילדיו של נידאל הביא מהמאהל מריצה וגם זה לא היה פשוט. חסימת העפר בדרך בגובה 2.5 מטר היתה אתגר גדול, המריצה התדרדרה מספר פעמים אך לבסוף הצליחו להעביר את המריצה עם החבילות. חילקנו ל-38 משפחות ב-12 קהילות רועים.
לסיום ביקרנו את משפחתו של מחמוד, שנעצר ונידון ל-5 חודשי מאסר בעוון פוסט תמים ששיתף. אישתו נראתה מותשת אחרי עבודה קשה בקטיף עגבניות, וכל עול הטיפול בבית, בחקלאות, בהוריו הקשישים ובאחיותיו הפגועות שכלית ובילדיהם מוטל על כתפיה. לא יודעות איך תחזיק מעמד עד שישוחרר בעלה.