דרום הר חברון, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר)
יצאנו בשעה 9:30 ובמחסום מיתר כבר לא היה עומס של יום ראשון, חניית הפועלים כבר הייתה מלאה.
נסענו לסוסיא, כביש 317, היתה תנועה דיי דלילה של רכבים.
בסוסיא ביקרנו את עזאם, שחי במין מחסן מאולתר וככה ניראה כל מה שנישאר מהכפר....החל לספר לנו את ההיסטוריה שלהם ואיך ב-1982, כשהגיעו המתנחלים ובנו את ההתנחלויות השונות סביבם, (כשבחלקן מיבנים לא חוקיים), החלו הבעיות, הטרדות והצקות. ב-1986 הם כבר הוצאו בכח ונזרקו רחוק ורבים ברחו לחו"ל (ירדן, ברזיל ועוד). מכ-2500 איש נותרו כ-450 איש ! לפני מספר שנים הגישו תוכנית מתאר, הזמינו דיפלומטים וביקשו לעצור את ההריסות. נוצר לחץ והיו כמה דיונים וישיבות, אבל מאז ליברמן כשר ביטחון, הכל נעצר. מציקים להם כל הזמן, לא מרשים להשתמש במים מצינור שעובר לידם והעצים מתייבשים. הם משתמשים במי גשמים שאוספים, לא נותנים להם להגיע חופשית ל-80% מהאדמות והמטעים שלהם.לשם כך, הם צריכים אישור. ואילו המתנחלים באים לשטחים שלהם עם כבשים שאוכלות את החיטה ומונעים קטיף זיתים.
עזאם סיפר שיש צו הריסה לקצת בטון ששפך בין הסלעים, כדי ליישר משטח שמשמש אותו כמרפסת, ליד המחסן/בית שלו !!!
ולאחרונה, ישנו מתנחל שמגיע עם 2 כבשים וטוען לבעלות על השטח, שותל כל מיני שתילים בשטח הפלסטיני ורב איתם. המת"ק עקר לו, כי אלה אדמות פרטיות, אבל הוא ממשיך להציק. הם מתלוננים אבל המשטרה והחיילים לא עושים כלום.
כשהם מגיעים לשטחים שלהם לעבוד, המתנחלים או שמתלוננים בפני הצבא על בואם, או שנשכבים לפני הטרקטור ולא מאפשרים עבודה חקלאית.
ההצקות הן יומיומיות והם מתאפקים מלהגיב......
חזרנו בדרך שהיתה עם יותר תנועה, כולל רכבי צבא.