חברון, סנסנה (מעבר מיתר)
במחסום מיתר ובכביש 60 שגרה, למעט הכניסה לעבדה ולדיר ראזק הכל פתוח .
הקדשנו את המשמרת בעיקר לביקור בגן ראודת שער שוהדא, הנמצא ליד ביה"ס קורדובה. זאת כי יום קודם ביקרו שם חברותינו ואום יאזן אמרה לרחל אפק שהאמהות היו רוצות ללמוד עברית ואנגלית. אז זאת היתה הזדמנות לפגוש את הפעילים השכונתיים, שמפעילים את הגן ונאבקים ברמה היומיומת בהתנכלות המתנחלים. הם גם העבירו לי סרטונים שמראים את ש' שגרים בצמוד ואחראים לפעילות. הם מספרים סיפורים מסמרי שיער על מה שעובר עליהם שם.
שניהם הפכו נכים ממש בגלל אלימות הצבא והמתנחלים [דיווחנו על כך לפני זמן רב ] . זידאן איבד עין ולמופיד פלטינות בגב ונכות קשה. כמובן שאיש מרשויות הכיבוש לא מכיר באחריות ולא טיפל ולא פיצה אותם .
עוד סיפר מופיד סיפר שלפני יומיים ענת כהן (מתנחלת) עלתה לשם עם מצלמה מלווה בחייל מאבטח, ובדקה ומדדה את השטח שהיה גינה ועכשיו הוא שרוף. ההמתנחלים עושים נסיונות השתלטות על השטח. זה נמשך מאז שהגן הוקם. אז הגיע מי שהיה מחט יהודה אל"מ אבי בלוט בכבודו ובעצמו לגן וטען שאסור להם להקימו, כפי שאינם מרשים לבנות או לשפץ שום דבר באזור שנמצא מול בית הדסה. גם ילדים בני 4-5 הם סיכון בטחוני ולא מגיע להם גן.
מופיד הראה לי את ביתו הסמוך וסיפר שביקש לפני כמה שנים להוסיף שני חדרים ולא אושר לו. במקום זה הזמינו אותו לבסיס הסמוך והוא הוכה קשות בידי חיילים שטענו שהוא תקף חייל . האחרי שאיבד את ההכרה ונפצע קשה מאוד הם סירבו לפנותו לבית חולים ישראלי והוא נשלח לירדן. אחרי סדרת ניתוחים שם שכב חצי שנה בבית ונשאר נכה . אינו יכול ואסור לו להרים דבר.
בנוסף סיפר על אירוע שקרה הבוקר לבנו מרוואן בן ה-11, הילד הוכה בדרכו לביה"ס בידי מתנחלים וכמובן שהצבא לא התערב וטען שלא ראו דבר.
המקום מלא מצלמות שרואות הכל 7/24 ואם קורה משהו ליהודי תוך דקה מתמלא המקום בכוחות ביטחון.
דיברנו עם הגננות אבל בעצת זידאן ומופיד, נחכה בנושא השיעורים בגלל מהלכים שונים שמתוכננים, בין השאר ממתינים לפתרונות מצה"ל.
הם היו שמחים לקבל מחשבים או אייפדים למשחקים לילדים.
בסמטא המובילה אל אתרי טיול שסומנו כשבילי החברה להגנת הטבע , זה מה שהם כתבו:
אחר כך פגשנו אנשים שהעבירו לנו טפסים שביקשה רונית כדי לטפל בהסרת המניעה שלהם . אז ככה נפגשנו ועשינו למענם מה שצריך כי הם אינם מורשים להגיע לכביש ליד הבסיס בכניסה לקרית ארבע .
לראות את פניה של האורחת שלנו אריאלה סלונים במהלך היום, זה להבין משהו שאנחנו כבר לא נותנות עליו מספיק את הדעת [אולי לטובת בריאותנו] וקוראות לו שגרת כיבוש .