אל אל-פאריסייה בקעת הירדן: התנכלות בלתי פוסקת לרועים הפלסטינים
שישי 09.02.2024
שאול ואני, מיקי, הגענו ביום שישי אחה"צ לאל פארסיה - כפר רועים פלסטיני בצפון הבקעה מול התנחלות רותם, המאוים על ידי מספר מאחזים או בלשון מכובסת "חוות מרעה" ועוד מספר התנחלויות בסביבה.
המשמרת הקודמת דיווחה שהמרעה בנוכחותה עבר בשלום בכל האזורים באותו בוקר של יום שישי. הסתובבנו בין המשפחות, דיברנו עם אנשים ונשים, עזרנו לחלק את התבן באבוסים, שיחקנו עם הילדים ועם ערב בסביבות 20.00 הלכנו לישון באוהל המתנדבים לנוכחות מגינה (שנשארים עם המקומיים למקרה של תקיפות מצד המתנחלים).
הלילה עבר בשלום למרות הרעש הבלתי ייאמן של בעלי החיים הצמודים למאהלים – הכבשים פועות, התרנגולים מקרקרים, הכלבים נובחים על כל תזוזה והחתולים מייללים. אין שקט בכפר - זאת אגדה...
שבת 10.02.2024
למחרת עם בוקר ב 8.00 הגיעו ארבעת המלווים האחרים ובעוד אנחנו עומדים להתחלק לצוותים, הודיע לנו א' הרועה, שגלעד עמוסי המתנחל מרותם, עולה עם עדר הכבשים שלו על השדה הזרוע של א' הרועה מאל פארסיה, העדר מלחך ומשחית את נבטי השעורה הרכים. שדה זה נחכר מפלסטיני תושב טובאס (ראינו את הניירת המאשרת את בעלותו החוקית) ואילו נערי המאחז של דידי טוענים שהשטח שייך להתנחלות רותם ובתוקף כך גם להם.
מייד יצאנו כולנו במהירות לסלק משם את העדר והרועה. בעונה זו יש עשב רב ירוק ועשיר למכביר בכל רחבי הבקעה, אך זה לא מעניין את המתנחלים, הם נעולים על התוכנית לגזול את כבשת הרש שעוד נותרה לפלסטינים, את המזון העתידי שבו יאכילו את עדריהם בעונת היובש.
נעמדנו כולנו בשורה באמצע השדה מול הצאן הפולש וניסינו להרחיקו. אבל הרועה המתנחל המשיך לדחוק בכבשים להתקדם על פני השדה דווקא, ולא לצאת לשטחי הטבע הירוקים. בו זמנית הודענו על המתרחש כאן למוקד הבקעה, למשטרה ולצבא ואחרי כ-20 דקות הגיעו שלושה חיילים בג'יפ משטרה. הם דיברו עם א' הפלסטיני ועם נורית, שהתעקשו שהכבשים של המתנחלים יצאו מגבולות השדה של א'.
החיילים הפעם פעלו מיידית, הם ניגשו למתנחל וביקשו ממנו להוציא את העדר מגבולות השדה הזרוע, ובאותו זמן ביקשו אותנו לחכות בצד. חכינו. גלעד שלח את הכלב שלו לרכז את הכבשים, אך תוך כדי כך הגיע נער מאחז נוסף, שהתחכם וסובב שוב את העדר לתוך השדה. ואז הגיעה המשטרה. השוטר גדעון אכף הפעם את סמכותו וציין כי הוא אכן ראה את הניירות המוכיחים שהשדה בבעלות פלסטינית פרטית. הוא דרש מהמתנחל לרדת מהשדה תוך ציון גבולותיו. המתנחל שזה עתה הגיע טען שהשדה הוא בתחום המרעה של התנחלות רותם, לפי מה שאמר לו הרבש"ץ אך השוטר הבהיר שהרבש"צ לא קובע אלא המת"ק, והאישור שזו אדמה בבעלות פלסטינית באה משם. השוטר אף הסביר לא' שהוא יכול להגיש תלונה. א' מניסיונו יודע שהתלונה לא תעזור אבל אמר כי הפעם "הוא יחשוב על כך ."
נער המאחז הוציא את העדר שלו מתחום השדה ואנחנו עזבנו וחזרנו למאהל.
א' החליט לצאת למרעה עם שתי מלוות - נורית ומיכל, ואילו חנה ואני נשארנו לנוכחות מגינה בפארסיה. אחרי כשעה שוב נקראנו לשטח. גלעד המתנחל שוב עולה על השדה של א'. ירדנו מיידית וכשגלעד ראה אותנו הוא יצא והסתלק מהשדה הזרוע. נשארנו עוד כשעה עד שאותו גלעד חזר למאחז הצמוד להתנחלות רותם.
דני ושאול נסעו לח'אלת מכחול ללוות את יוסוף. הם רעו שם מאחורי הבסיס הצבאי. בשלב מסוים הגיע מתנחל מחמדת, שעמד וצפה על העדר אך לא עשה דבר. הם נשארו במקום עד 14:00 ואז הסיעו את בנו החולה של אחד הרועים למרפאה בעין בידא. בשעה 15:00 חזר גם א' מהמרעה, שהסתיים בשלום. נשארנו עוד כשלוש שעות כדי לחכות למתנדבי משמרת הלילה. דני כהרגלו תיקן את אופני הילדים, שנעמדו לידו בשורה. אני הפעלתי את הילדים בעבודות יצירה למיניהן.
היה יום מוצלח אבל למחרת דיווחו לנו המלווים שגלעד המתנחל חזר ופלש לשדה הפרטי של א', ועד שהם הגיעו למקום הוא הספיק לגרום נזק כבד לשדה.
מאבק יום יומי סיזיפי מייאש נגד פעולות לטיהור אתני של תושביה הפלסטינים של הבקעה מדורי דורות. ההצלחה ממש לא מובטחת.