דרום הר חברון: כל היישובים הפלסטינים חסומים לכניסת רכבים. דיכאון

מעבר מיתר: כמעט ריק. משני הצדדים.

כביש 60: 
בהמשך למחסום רואים את חומת הבטון שתחליף את גדר ההפרדה מדרום למסאפר יטא. כל היישובים, עיירות, כפרים, חירבות - כולם חסומים לכניסה/יציאה של רכב, למעט דיר-ראזח הקטן, וכָּרמה הגדולה, שניהם ממזרח לכביש, מצפון לסמוע. במעברים הגדולים, דוגמת קילקיס, דורא-אלפוואר, כניסה דרומית לחברון, צומת הכבשים, החסימות הן בשערים (צהובים) שניתנים להרמה לפי רצון הצבא, ומאפשרים מעבר להולכי רגל מסביב. במקומות אחרים, כמו סימיא, סמוע, עבדה, החסימה היא בערמות עפר גבוהות או בסלעים גדולים, כך שהיישובים חסומים מכל עבריהם. לעיתים רואים עיקבות של משחקי חתול-עכבר בין התושבים לצבא, כדי לצאת ולהיכנס לביתם הם מזיזים סלעים או מקטינים ערימות, ואז הבולדוזר הצבאי, שכנראה עובד ללא הפסקה, משיב את החסימות לקדמותן.
צומת דורא-אלפוואר: התושבים מנועים מלחצות את הצומת עצמה על הכביש, אלא דרומה מהצומת - דרך השדות.
צומת קילקיס: ג'יפ צבאי חונה ומנטר את הצומת.
צומת הכבשים: מגרשי חנייה די עמוסים משני צידי הצומת. התושבים חוצים ברגל. חיילים שומרים על הצומת.

כביש 356:
צומת זיף-יטא סגור. מעבר לח'לת אל-מייה פתוח.
ח'רבת אום אל-ח'יר (הצמודה לגדר ההתנחלות כרמל, בתווך בין בתי ההתנחלות ללולים של ההתנחלות): היישוב נראה ריק. אין כמעט ילדים בחוץ. פגשנו את עווד, שבימים כתיקונם עובד כמורה בבית הספר של הכפר אום אל-ח'יר (מהצד של המסגד). נראה די מדוכא. בלי רצון רב לשוחח, בלשון המעטה. אין לימודים עכשיו, כי לרשות הפלסטינית אין כסף לשלם משכורות. הבטיחו שאולי בשבוע הקרוב יתחילו הלימודים ותחזור המשכורת, אבל הוא מטיל ספק: למוד אכזבות. אין עכשיו פעילים בינלאומיים ביישוב. חליל עובד ברמאללה. יוצא אלינו גם סאלם, הבעל של איכלס, איתה עבדנו בגן הילדים שפעל כאן לפני כעשר שנים. ימים אחרים, תקוות אחרות. בכל שוררת אווירת דיכאון וחוסר תקווה. אין חשק לדבר.
המשכנו קצת לכיוון א זווידין, על הדרך המובילה לבניין המשטרה הירדנית בחאשם אל דרג'. ממול, נראים המבנים של חוות שרשים. בא-זווידין מספרים לנו שאי אפשר לרעות את העדרים בצד של החווה, כי מייד מופיע הצבא ומגרש. לכן הם מכוונים את הכבשים לצד השני. בהמשך, אחרי א-זווידין נמצאת אום גוסא, שמשם היה דיווח לפני שבוע.

כביש 317: חזרה. כשמתקרבים לסמוע מצד צפון, מול עשהאל מדרום מוחמד מצביע על מאהל קטן בקצה הדומי-מערבי של סמוע. כאן התיישב סאלח אבו עוואד, אחרי שגורש ממקום מושבו הקודם בוואדאדה העליונה, על ידי הפורעים מחוות מקנה יהודה של ישראל קפלן (ואולי גם בעזרת אלו מחוות מיתרים של ינון). סאלח התקשר למוחמד וביקש לדווח או לבקש הכוונה לעזרה משפטית: המתנחלים של ישראל קפלן ממשיכים להציק. הוא זרע שעורה בשביל להאכיל את הכבשים במקום החדש, אבל מתנחלי חוות מקנה יהודה עלו עם העדרים שלהם גם על השטח שנזרע והרסו הכל. הוא מחפש עזרה משפטית, אולי מארגון יש דין. ביקשנו שישלח נקודת ציון של מקום מושבו, אבל הטלפון שלו ישן והוא לא מסתדר עם טכנולוגיה. ביקשנו להיפגש, אבל ממש אי אפשר: לנו (למירה) מסוכן להיכנס לסמוע, וסאלח מפחד לעזוב את המאהל שלו ולהגיע לכביש. הוא לא מסוגל אפילו לשלוח נקודת ציון למפגש ליד ערימות העפר החוסמות. ככה גם ערוצי התקשורת בינינו נחסמים.
אין תקווה.