רהווה - שלמה מור ובנו אביעד בליווי צבא מטילים פחד ומאיימים

משמרת לרהווה

במחסום מיתר הבחנו במספר פלסטינים והחלטנו לנסות לדבר עם שניים מהם. שניהם הסכימו ואפילו שמחו לשוחח.
האחד מיטא, השני מסעיר, הסמוכה לחברון. שניהם עובדים במפעל המספק ברזל בשדרות כבר שנתיים. קיבלו אישור לעבודה חיונית.בימי ראשון נוסעים לעבוד ובימי שישי בבוקר חוזרים לביתם. במחסום מיתר ממתינה להם הסעה למקום העבודה. המעביד משלם את האגרה על אישור העבודה עבורם.
ברהווה אנחנו פוגשים לראשונה את עמאר ג'בארין, אבי המשפחה. לו ולאשתו 12 ילדים. התכנית היתה להגיע למשפחה שכבר ביקרנו, אבל הוא סימן לנו לעצור והזמין לביתו. עמאר עובד עשרות שנים בישראל, באזור באר שבע, עומר, מיתר ולהבים, כמומחה לשיפוץ. מאז המלחמה, כמו לרוב הגדול, אין אישורי עבודה. גם חלק מבניו עבדו בישראל וכבר כמה חודשים בבית. שניים מבניו רועים את העדר המשפחתי המונה 150 ראשי צאן.
כמו שסיפרו בכל הביקורים, גם פה תקעו דגלים בין ההתנחלות טנא עומרים הנמצאת על גבעות מעל רהווה שתוחמים את אזור המרעה, מה שמקשה מאד ומאלץ לעבור לאזור פחות עשבי ולרכוש מזון לצאן בשקים .
אני שואלת על יחס הצבא ועמאר מספר שבאמצע הרמדאן, בצהרי אחד הימים, הגיעו בעלי חוות מתנחלים שכבר דיווחנו עליהם בדוחות הקודמים. שלמה מור ובנו אביעד בליווי צבא נכנסו לביתם בגסות. בני משפחת ג'בארין שאלו בנימוס מה קרה ולמה באופן הזה? כמובן שההתיחסות לא השתנתה ולאחר מספר איומי הפחדה הלכו עד הפעם הבאה.
הילדים הצעירים יותר לומדים בדהריה ובמשך 5 ימים גרים אצל בני משפחה וחוזרים בסופי שבוע. לומדים 3 ימים בביה"ס ועוד יומיים בזום.
את המים מקבלים ממספר בארות בשטחם, ומהבארות בצינורות למיכלים הלבנים. הזמינו אותנו לבוא שוב כדי שיכבדו אותנו בארוח כולל ארוחה.
משם המשכנו למשפחת אלתקה, אותם ביקרנו בדצמבר 2023 ושוחחנו עם המורה מג'די. מג'די ואחיו הרועה את העדר המשפחתי, ג'יהאד. מג'די נוסע ללמד בדורא פעמיים בשבוע ובשאר הימים בזום שמתנהל באופן לא סדיר.
צריך לראות איך הם חיים כדי להבין. לא ממש בית, וחשמל שמגיע מפאנל סולרי.
אמם של השניים אף היא בחדר, ומספרת שהיא חיה בפחד מהצבא והמתנחלים, פחד גם ביום וגם בלילה.
השארנו לשתי המשפחות שביקרנו בגדים ומשחקים לילדים, ששמחו מאד.
זה הכיבוש.