סוסיא - התושבים הפלסטינים חיים במתח ופחד מתמיד
במחסום מיתר יש תנועה ערה של משאיות בשני הכיוונים. החנייה בצד הפלסטיני ריקה. המצב הזה נמשך מאז השבעה באוקטובר.
נסענו לסוסיא לבקר את עזאם.
בכביש 60 דגלי ישראל מתנופפים בגאון. 'קישוטים' שהופיעו עם תחילת המלחמה.
בצומת מיתרים, בכניסה לכביש 317 שמוביל לסוסיא, שמו בטונדות חדשות, הפעם לא היו מאוישות בחיילים. עוד קישוט של המלחמה, בנוסף כמובן לחסימות של כל הכניסות לכפרים הפלסטינים, כולל דרכי העפר שגם קודם היו עבירות בקושי רב.
חלפנו על פני מה שהיה עד לא מזמן מקטל אם-סאלם. עכשיו יש שם דגלי ישראל.
חלפנו על פני חוות קפלן, המתנחל שגרש את אבו סאפי מהמערה שהיתה ביתו. החווה גדלה ומתפתחת ויש לה גם חשמל וגם מים
. גם התנחלות עשהאל צומחת ופורחת.
בהמשך הדרך ראינו טרקטור מגיע וחשבנו שכמה טוב שהפלסטינים יכולים שוב לחרוש, אבל אז התברר לנו שהטרקטור מעביר דברים לסמוע ומכיוון שהכבישים חסומים לפלסטינים הם חוצים את הכביש רגלית עם כל הסחורה על גבם ותינוק על הידיים.
בפניה לכביש 317 לכיוון סוסיא העתיקה יש עמדת חיילים חדשה.
הגענו לעזאם. כמובן שהכניסה לכפר חסומה בתילי עפר. הוא סיפר כי יום לפני בואנו, אשה כבת 40 ירדה מהכפר למרעה באדמות המשפחה. שלושה חיילים ירדו אליה ועצרו אותה. היא שוחררה לאחר שעתיים ובמשטרה טענו שהיא נעצרה מכיוון שלא הזדהתה. רק אחרי שזוהתה שחררו אותה.
באותו ערב הגיעה קבוצה של שישה גברים עם שני כלבים לבית של נאסר נואדה, הפחידו את האשה והילדים שהיו בבית והלכו. באותו לילה בשעה אחת חזר עמישב פלד מסוסיא עם שני הכלבים. כנראה שההפחדה של ילדים מרוממת לו את הנפש.
בשבת הגיעו מתנחלים צעירים לכניסה לכפר כדי לשמוח בריקודים למצור שהוטל על הכפר, כשהמבוגרים שומרים עליהם מרחוק.
לדברי עזאם הם חיים במתח מתמיד. הוא אומר כי אם כל אחד בכל זמן יכול לבוא ולהטריד אותם הם ״מרגישים בסכנת חיים, יום יום שעה שעה״. זה אותו עזאם שבביקור הקודם אצלו אמר שהוא עדיין רואה קרן אור מבצבצת באפילה.
