מת"ק עציון: "אין במשרדים מי שיטפל בכם!"
יש ייאוש, ואז יש מעבר לייאוש.... ומעבר לזה? האם בכלל יש מילה כזו בשפה העברית? כך הרגשנו שלומית ואני אחר הצהריים. רוצים לדעת למה? ראה את התמונה למטה, שבה החיילים כל כך עסוקים בשדה ריק, שאין להם זמן להתמודד עם פלסטינים.
לא היו הרבה אנשים בתור לזימון עם השב"כ. רק שני גברים חיכו לבניהם, יותר משעתיים.
היה אדם שעיבד את אדמתו בזמן שהטרקטור שלו, שעמד לידו, פשוט נלקח על ידי מתנחלים שבאו עם חיילים, ועכשיו טוענים בצבא ובמשטרה שאינם יודעים על כך דבר.
עוד אחד, שיש לו רישיון לקחת מכוניות ישנות.. בא הצבא ולקח את המכוניות ואת הרישיון.
הופתענו קצת לראות איש מאבו גוש (ישראל), שזומן על ידי השב"כ. חנה ב' אמרה לנו שזו לא הפעם הראשונה שהיא שומעת על מקרה כזה. לדבריו, רבים מבני משפחתו מתגוררים בבית לחם והוא מגיע לשם לעתים קרובות. אולי זו הסיבה. אולי השב"כ מנסה לקבל ממנו מידע. נחכה בסבלנות לתורנו.
הגיע אדם עם גיסתו, אשת אחיו. האח עובד ולא רוצה לאבד את עבודתו. במשך שש שנים המשפחה ניסתה לקבל שימוע כדי לקדם 'איחוד משפחות' (של זוגות מעורבים ישראלים ופלסטינים הרוצים להתגורר בישראל) ולמחרת הייתה להם פגישה במשרד הפנים. כמעט כמו פאטה מורגנה, פתאום צץ בחלון חייל והתחיל לצרוח! ואני אומרת לצרוח.. כי אילו היה מגיע לקרשנדו טיפה גבוה יותר, הוא כנראה היה מצליח לנפץ את זגוגית החלון. ״אין במשרדים איש שיכול לטפל בעניין!״ שתינו איחלנו בליבנו לו ולכל חייל אחר במת"ק הזה שיום אחד, אם הם יסעו לחו"ל, אולי להאג? הם יקבלו את אותו סוג של טיפול.
לא הייתה שום דרך לעזור לאף אחד מהאנשים האלה למרות שניסינו לצלצל לכל טלפון שיכולנו לחשוב עליו.
כשחזרנו, ראינו שלושה חיילים יושבים ליד שולחן בשדה ריק. אולי זו הייתה הסיבה שלא היה איש במשרדים שיעזרו לפלסטינים. מה יותר חשוב למדינת ישראל מלשמור על שדה ריק. לא, לא ניגשנו לשאול אותם למה, כי הם כנראה היו יורים בנו או עוצרים אותנו.
