דרום הר חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

מחסום מיתר - מגרשי החנייה עמוסים עד אפס מקום, קצת מעודד לחשוב שעדיין יש דרישה לפועלים פלסטינים בתחומי המדינה. גם בפרצה בגדר ניכרה פעילות של עוברים וגם נשים שחצו את הגדר.

נסענו בכביש 317 כשהמטרה העברת כמות גדולה של ביגוד לאבו סאפי.

בעל הבית לא נמצא בביתו אבל רעיתו ושלוש מהבנות קבלו את פנינו בשמחה ולפי המסורת. מדהים לראות את ההתארגנות של הבית - מאז חודש מרץ המטבח במערה הצטייד ב"ארון כלים" פלטת גז ועוד כמה פריטים והקירות התכסו בציורים עליזים חדשים של ראניה.

אשתו של אבו סאפי ספרה כי יום קודם הגיעו אליהם נציגי המתנחלים כולל קפלן שגר בפסגת ההר מולם. היא טענה כי הם "באו בטוב" כלומר בעל הבית נתן להם היתר להכנס ולהסתובב. נראה כי באו להעריך האם כדאי להם להשתלט על האזור.

חזרנו לכביש הראשי ומתחת למאחז אביגיל, זיהינו בתחתית הוואדי את אבו סאפי רועה את עדרו. הוא הסביר שהוואדי ושתי הגדות שלו הם שטחים של משפחתו מזה דורות, והמאחז נגס בשטחים אלו. בשנת 1983 בנה בור מים ותעלות בתחתית הוואדי כדי להשקות את העדרים שהוא מביא לשטח לאכול את שלף החיטה. השנה לא נבטה החיטה והעדר מקושש קוצים ודרדרים.

בעודנו מדברים עם אבו סאפי הגיע סוואנה צבאית ועוד ג'יפ מלווה, כנראה נקראו על ידי יושבי המאחז. חקרו אותנו למעשינו, ולא זזו משם עד שלא התקפלנו ונסענו חזרה באותו ציר לבאר שבע.

עצב של סוף הקיץ, העדרים השדות וגם האנשים צמאים למים ואלו יש רק למתנחלים.