זנותא - מתנחל נוהג לזרוק פגרי כבשים בכניסה לכפר

יצאנו לזנותא כדי לפגוש את פארס שהוא חתנו של אבו-סאפי, כדי להביא לו מכשיר חמצן שמוחמד השיג עבור אבו סאפי שסובל ממחלת ראות קשה. יצאנו גם עמוסים בצעצועים שסנאית נתנה לנו.

במחסום מיתר החניה היתה מלאה. החיים נמשכים ״כרגיל״.

לפני המחסום לזנותא עמד רכב צבאי בשולי הדרך והחיילים עצרו פלסטיני, שניסה כנראה לעבור דרך הגדר.

בדרכינו לזנותא על כביש 60, עצרנו לצלם דרך שנחסמה על ידי הצבא בין זנותא לדהריה.   

בעודנו עומדים שם, פגשנו את פייס, ראש מועצת זנותא, שסיפר כי הדרך הזו שאורכה כשלושה ק״מ קיימת כבר כ-100 שנים ועכשיו, כדי להגיע לדהריה עליהם לעבור 22 ק״מ. סתם, כמה אבנים ו-D-9 ואיך הם משנים חיים.

פייס סיפר כי המתנחלים תפסו את כל הגבעות. והתושבים, בני המקום שזורעים בוואדיות, המתנחלים מעלים על החלקות שנזרעו את העדרים שלהם. לא כולם מצליחים לעמוד בלחצים ואלה וחלק עוזבים את אדמותיהם.

המשכנו לפארס כדי לתת לו את מכשיר הנשימה לאבו סאפי. איש עם חיוך כובש. לא מבינה איך עדיין הוא יכול לחייך. כובדנו בסברסים נפלאים שגדלים בחצר של פארס וחשבתי למי מתאים יותר סמל ה״צבר״.

פרקנו מהמכונית את הצעצועים שסנאית שלחה. בין הצעצועים היו כמה סירות וחשבתי לעצמי שהילדים האלה מעולם לא ראו סירות, מה הם יעשו איתם. מסתבר שהסירות היו הדברים ששמחו אותם ביותר והם מיד מלאו גיגית עם מים כדי להשיט את הסירות.

פארס סיפר שהמתנחל ישראל קפלן מחוות מקנה-יהודה ממשיך לזרוק את פגרי הכבשים שלו, עכשיו גם בכניסה לזנותא. למי אפשר לפנות? זהו פיגוע תברואתי.

בדרך חזרה התחילו את החריש והמראה כל כך יפה שלא התאפקתי וצרפתי תמונה.