בקעת הירדן: נערי מתנחלים ונערים רועים מתעמתים

תארו לעצמכם שאתם קמים בוקר אחד, ממהרים לעבודה או לרופא השיניים והשכונה שלכם על כל כניסותיה ויציאותיה חסומה בסלעי ענק. הילדים לא יכולים להגיע לתיכון, ומשאיות לא יכולות להביא לסופר שלכם אוכל. המכונית חונה לפני הבית, אך אין בה שימוש, כי היציאה מהשכונה חסומה.

אתמול החלטנו לדגום כמה כפרים בגדה ולראות מה המצב – כולם היו חסומים בסלעי ענק. לא יצא משם מפגע, לא שיתפו פעולה עם חמאס – אנשים פשוטים שאינם מסוגלים, מזה 3 חודשים כמעט לנהל חיים רק משום שהם פלסטינים. מורים לא מגיעים ללמד, הילדים יושבים בבית , יולדת לא יכולה להגיע לבית חולים.

בעיסאוויה, קוסרה ודומא - כולן חסומות !! בדומא ראינו איך כוח החיים מותיר את החסימות האכזריות חסרות ערף אך באיזה מחיר !! כל המכוניות ירדו מהכביש למטע הזיתים הבוצי , ודידו מסביב לחסימה. טנדר קטן עצר לידנו ונהגה ירד מהמכוניות לשאול מה אנחנו מצלמות. כשאמרנו שאנחנו פעילות למען זכויות האדם הוא פתח בנאום זועם , חוצב להבות על האכזריות והרוע . 10 דקות הוא זעק את כאבו ואנחנו נאלמנו דום. כי מה אפשר להגיד לאדם שעל לא עוול בכפו מדינתי עוצרת את החיים של מיליוני בני אדם.

ואיך בדיוק ההתבוססות בבוץ או הכפר דומא הנמצא במרחק ככמה קילומטרים מהכניסה ואינו יכול לקבל אספקה חיונית , איך זה תורם לביטחון המדינה?

יצאנו ללוות 2 נערים רועים, חוסין (16) וחמודי (12) הילדי ם של יוסף. גם חסן הקטן (בן 6) הצטרף אלינו אך ישב על החמור במרחק מה מאיתנו.הלכנו לאזור המטווחים (שאינם בשימוש) שבין מכחול להתנחלות חמד. . כעבור כשעה וחצי הגיע טנדר לבן נהוג על ידי נער גבעות וחברו. הם החנו רחוק מאיתנו רצו אלינו בנחישות ומייד החלו לזרוק אבנים על העדר, ולזר אותו באלימות. חוסין וחמודי נזעקו להגן על העדר  והל עימות בינם ובין המתנחלים רצנו אליהם וניסינו לחצוץ ביניהם , אבל המתנחלים דחפו אותנו בכוח, וחטפו לתמר את הטלפטון והזרקו אותו. ככה זה נמשך כמה דקות עד ששתינו מצאנו את עצמנו חבולות על הקרקע.

המתנחלים פנו להציק, לאיים ולדחוף את הרועים והתפתחה תגרה כשכל הזמן המתנחלים מנסים להגיע אל העדר ולהבריחו והילדיפ הפלסטינים מונעים בעדם. בינתיים אני התקשרתי למשטרה וחסן התקשר להורים של ההורים שהגיעו כמעט בו זמנית עם המשטרה.

אחד השוטרים שוכנע מדברינו וגם מסירטון המראה את הכל שהראנו לו. חברו, היה עוין , סרב להסתכל בסירטון ורצה לעצור את הנערים הפלסטינים.

בסופו של דבר סוכם שהשוטרים יביאו את הנערים המתנחלים ואנחנו נביא את חוסין וחמודי לתחנת המשטרה בבניימין. ראינו אותם נכנסים לניידת אך כשהגענו למשטרה המתנחלים כבר היו שם – התברר שהמשרה מסרה את השמנת(נערי הגבעות) לחתול (אורי, המתנחל הבוגר שחונך אותם ומעודד אותם לאלימות ויש להניח שהוא זה ששלח אותם).

בעוד שהמנחלים חיכו בתוך תחנת המשטרה, עלינו נאסר להכנס ואנחנו חיכינו 6 שעות ברחוב ליד התחנה. בתחנה יש רק חוקר אחד שמדבר ערבית , אלבז. אבל ב-16.30 הוא הלך הביתה, וכאשר רצתי אחריו לבקשו לחקור את הילדים הוא התנער ממני והמשיך לעבר מכוניתו. מאותו רגע מחפשת המשטרה מתרגם. ב-19.00 הכניסו אותי ואת תמר להגיש תלונה בעברית ונאמר לנו אחר כך שעדיין מחכים למתורגמן ושלא ברור מתי הוא יגיע. נעשה קר מאוד,  אנחנו עומדים ברחוב , והנערים לא היו לבושים חם. הודענו שאנו לוקחות את הילדים הביתה . לאחר דין ודברים סוכם שתוך 3 ימים הם יבואו להגיש תלונה. לקחנו את הילדים הביתה, למכחול  ואז חזרנו לתל אביב בסביבות 21.30.

(הילדים נסעו עם דן שיש 3 ימים מאוחר יותר והגישו תלונה. בינתיים נערי הגבעות קיבלו צו הרחקה מהאזור ומהילדים. וכל זה הודות לכך שכל האירוע היה מצולם.